[דניאל]

שלום,
כבר שבוע שהבת 8 שלי עצובה, כבויה, מפחדת, לא מוכנה ללכת לישון, מתעוררת בלילה בגלל יום השואה.
בשבוע שובר היא ראתה תכנית ילדים שהיה בה ילד שסיפר על סבתא שלו שהייתה בגטו בלי ההורים שלה וחגגה יום הולדת ולא עוד יותר מדי פרטים. מאז, הילדה השתנתה, היא לא שמחה כמו תמיד, אין לה תיאבון, בוכה המון, היום גם דיברו איתם בכיתה קצת על יום השואה והיא חזרה ממש בחרדות.
מציינת שסבא שלי היה ניצול שואה והיא יודעת שהוא שרד ונלחם על הקמת המדינה ועשה דבריםטובים למדינה שלנו.
מה אפשר לעשות כדי לעזור לה? אני ממש אובדת עצות היא ממש במצוקה ואני לא יודעת איך לעזור לה.
תודה רבה

דיון

[חיים עמית]

שלום דניאל,
ממה בתך מפחדת בעקבות החוויה שחוותה? מה היא מדווחת/מספרת? למה היא לא מוכנה ללכת לישון?
כיצד עד עכשיו ניסיתם לעזור לה?
בברכה,
חיים עמית

[דניאל]

תודה על התשובה,
היא לא מצביעה על משהו מסוים בעקבות מה שראתה אלא מדברת בעיקר על המילה גטו (שכמובן לא הכירה עד אותו הפרק בסדרה שקשוקה) ושזה מפחיד אותה, אין לה תיאבון בכלל בעקבות זה.
היא בעיקר מדברת על פחד כללי ולא ממשהו מסוים.
כשמגיעות שעות אחר הצהריים ומתחיל להחשיך היא נכנסת אוטומטית למצב כמו זומבי- הפנים שלה נפולות, עצובות, ממש כל הזמן על סף בכי.
בעלי איש קבע בחיל האוויר ולא תמיד נמצא בבית בעיקר מאז במלחמה, ומה שקצת עוזר ומרגיע אותה זה שהוא יושב לידה עד שנרדמת, ואם לא הוא אז אני, ובלילה היא מתעוררת ובאה אלינו למיטה בעיקר אליו (מה שלא קרה אף פעם).
אני מנסה לעזור לה ולהגיד שנעשה נשימות עמוקות, שהכל בסדר ואני ואבא איתה ושומרים עליה, שנחשוב על דברים טובים שמתקרבים (מפגש משפחתי, חופשה וכו׳), היא שמחה לאותו רגע וזה באותה שניה עובר.

[חיים עמית]

נראה לי שאתם בעיקר מנסים להרגיע את בתכם על ידי קרבה רגשית ופיזית, מחשבות על דברים טובים, נשימות וזה כמובן חשוב. אבל, האם יכול להיות שאתם פחות מעודדים אותה להסביר את מה שמפחיד אותה, למשל מה זה גטו? אם תצליח לבטא זאת, זה ירגיע אותה. וגם, רק אם תבינו מה באמת מפחיד אותה, תוכלו לתת תשובות שיסבירו לה מה שהיא לא מבינה ולכן מפחיד אותה כל כך. כמובן שזה לא חייב להיות מילולי, ואפשר לעודד אותה לצייר את מה שמפחיד אותה.
מה דעתך?

[דניאל]

ניסיתי אתמול קצת לדובב אותה כי היא כל הזמן אומרת שהיא לא יודעת ממה היא מפחדת, ואז היא הגיעה לזה שהיא מפחדת מהמלחמה, ושתהיה עוד מלחמה, ושהיא מפחדת שהיא תמות מהמלחמה, ושיש את יום הזיכרון וזה מפחיד אותה, עכשיו זה כבר השתנה והפחד הוא לא מגטו. חייבת לציין שאני מרגישה שיש איזשהו שיפור כי אתמול אחרי שדיברנו היא נרדמה בעצמה וישנה כל הלילה בלי להתעורר אפילו פעם אחת, יכול להיות שבגלל שהיא קצת דיברה ושיתפה אז זה הקל עליה? יכול להיות שכל הפחדים האלה צצו בגלל המלחמה ומה שהיא ראתה גרם להכל פשוט לצוף?
תודה על התשובה

[חיים עמית]

כן, יתכן שהגטו היה כיסוי לפחד עמוק יותר, קרוב יותר. זה שעזרתם לבתך למקד את הפחד, כבר עזר לה. זה שהיא יכלה לדבר על כך איתכם, סייע עוד יותר. בואי נראה מה יקרה ביומיים הבאים.

[חיים עמית]

הי, איך עבר עליכם יום הזיכרון ויום העצמאות?

[מאת]

תגובות