מוצגות 6 תגובות – 1 עד 6 (מתוך 6 סה״כ)
  • מאת
    תגובות
  • #7998 הגב
    Avatarעינת
    אורח

    חיים שלום,

    אני אם חד הורית לילד בן 4. לפני כעשרה חודשים נולדה לו אחות, שנולדה עם בעיה בריאותית. היא היתה מאושפזת במשך 3 חודשים מיד עם היוולדה. תקופה לא פשוטה עבור כולנו. לפני שהיא נולדה הוא היה גמול לגמרי. עם היוולדה חלה רגרסיה בעניין הקקי, והוא חזר לפספס בתחתון.
    אחרי שהיא שוחררה, והחיים חזרו למסלול סביר, המצב התמתן, אבל מאז הוא בעצם לא חזר למה שהיה קודם. ועדיין מפספס. ברוב הפעמים מדובר ב"מריחה" קלה על התחתונים, ומידי פעם ביותר.
    יש לציין שהבעיה הבריאותית עדיין קיימת, אם כי רוב הזמן החיים שלנו רגילים. אמנם אני נמצאת איתה יום בשבוע בבית חולים, אבל בדר"כ זה בזמן שהוא בגן ואנחנו מספיקות לבוא להוציא אותו.
    יוצא הדופן היה בשבוע שעבר, כאשר באחד הלילות, באמצע הלילה, הייתי צריכה לנסוע איתה למיון והבאתי אותו אל אחותי. יכול להיות שזה החזיר אותו אחורה מבחינת התחושות. מאז הוא מפספס כמויות גדולות יותר (בחלק מהימים).

    בנוסף, השנה הוא התחיל גן טרום חובה חדש, שבו לא הכרנו אף אחד (מההורים והילדים).

    אני חוששת שהפספוסים האלה יפגעו בו חברתית, כי הרי כשזה קורה, הריח לא טוב.
    בנוסף, התופעה נמשכת כבר זמן רב יותר מידי מבחינתי.
    בהתחלה המחשבה היתה להתעלם מזה, ולתת לזמן לעשות את שלו. אבל הזמן לא עושה את שלו במקרה הזה.

    מה עושים???
    האפשרויות שעלו בדעתי:
    1. להתעלם ולא לעשות מזה עניין, כלומר, להחליף/לנקות אבל לא לומר שום דבר.
    2. ברגע שאני מזהה שזה קרה בגן (ונניח שהגננות לא שמו לב ולא החליפו לו), לומר לו שאי אפשר ללכת לגינה כי חייבים ללכת הביתה להתקלח (אתמול עשיתי את זה)
    3.לומר לו שחברים לא ירצו להיות איתו בגלל הריח הרע, וחבל (אמרתי לו את זה כמה פעמים אבל אפשר "לטחון" יותר. האם התגובה הזאת תלחיץ אותו או תגרום לו להבין שזה לא כדאי?

    כשהוא מפספס ואני מחליפה ומנקה אותו הוא שואל אם אני כועסת עליו. אני עונה שאני לא כועסת אבל שחבל שזה קורה כי החברים…וכי יהיו לו פצעים וכו'

    מה דעתך?
    איך לדעתך אני צריכה לנהוג?
    איך גורמים לו לשים לב לעניין ולעשות רק בשירותים?

    תודה רבה,
    עינת

    #7999 הגב
    חיים עמיתחיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום עינת,
    האם זה קורה יותר בגן או יותר בבית? כיצד הוא מתייחס לאחותו? באופן עקרוני, כדאי להגיב בצורה ענינית, בלי "לטחון" ובלי להסביר יותר מדי, אלא כי ככה נוהגים, ולכן תגובה מספר 2 שלך, היא דוגמה טובה לכך.
    בברכה,
    חיים עמית

    #8004 הגב
    Avatarעינת
    אורח

    חיים שלום,

    זה קורה יותר בגן או בגינה שאחרי הגן, אבל לא נשכח שרוב היום הוא נמצא בגן…
    לאחותו הוא מתייחס מקסים רוב הזמן. מאוד אוהב אותה, לפעמים בא ומחבק ומנשק אותה מעצמו, ומידי פעם יש טיפה הצקות כמו ששם עליה חיתול או שמיכה, או שם משהו שחוסם אותה מלהתקדם. במקרים האלה לא ברור לי אם המטרה שלו היא להציק לה, או שזה סתם משעשע אותו. בכל מקרה זה שולי בקשר בינהם.

    עד עכשיו הגבתי בצורה עניינית רוב הזמן.
    הבעיה היא שלא נראה שזה משפיע עליו. העובדה היא שזה כבר סיפור של עשרה חודשים, שזה המון זמן. וגם אם מורידים את משך האשפוז שלה, עדיין מדובר בשבעה חודשים. המון.
    אז מה בכל זאת עושים?

    תודה

    #8006 הגב
    חיים עמיתחיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום עינת,
    אם כך, האם דיברת איתו ישירות על הרגשתו בעקבות לידת אחותו? האם ניסית לתת לו לגיטימציה לבטא גם רגשות שליליים?
    כיוון אחר, שונה לגמרי, קשור למבנה המשפחה המיוחד שלכם. זה הגיל שבו ילדים מתחילים לגלות סקרנות בעניין, פעמים רבות בעקבות דברים שהם שומעים בגן. האם בנך מתייחס לכך?
    בברכה,
    חיים עמית

    #8017 הגב
    Avatarעינת
    אורח

    שלום חיים,

    כן, דיברתי איתו על הרגשתו בעקבות הלידה. שאלתי אותו אם הוא שמח שיש לו אחות, שאלתי אם היה מעדיף שהיא לא היתה איתנו, שאלתי במקרים ספציפיים אם היה מעדיף שהיא תבוא או לא תבוא איתנו וכו'. לא עולה משהו ספציפי וקשה כלפיה.

    לגבי זה שבמשפחה שלנו אין אבא:
    זה לא דובר בתור שיחה אבל בשנה שעברה אחד הילדים בגן של אמרי שאל אותי איך קוראים לאבא שלו (או משהו כזה) ועניתי שיש כל מיני סוגים של משפחות ובמשפחה שלנו אין אבא. היה נדמה לי שאמרי לא שמע אבל חודשים אח"כ כשמישהי מהגן שאלה/אמרה משהו בעניין הוא ענה לה מאוד בטבעיות (לדברי הגננת)שבמשפחה שלנו אין אבא.

    בתחילת השנה הזאת הוא שאל אותי פעם אחת משהו כמו: נכון שבמשפחה שלנו אין אבא? ועניתי לו שנכון. ושוב, שיש כל מיני סוגים של משפחות: כאלה שיש רק אבא, רק אמא, שתי אמהות (יש להם בגן משפחה אחת כזאת)וכו'. הוא לא שאל אותי איפה אבא שלו או איך נולדים בלי אבא . . .נתתי לו כדוגמא שלפינוקיו היה רק סבא 🙂
    בסה"כ, נכון לעכשיו, לא היה עניין סביב הנושא הזה.

    האם היית מפתח משהו מהנ"ל יותר?
    אם כן, מה היית אומר/שואל?

    עניין הקקי החמיר מאז שבוע שעבר שבאמצע הלילה לקחתי את תמר לבית חולים והשארתי אותו אצל אחותי. אז אתמול ישבנו רק שנינו לארוחת ערב ושאלתי אותו: אתה זוכר את הלילה שלקחתי את תמר לבית חולים והשארתי אותך אצל לולי? פחדת באותו הלילה?
    אז הוא ענה: דמיינתי שאת איתי . . . כלומר, גם כאן לא עלה משהו מיוחד.

    ושאלה ברמה הפרקטית:
    נניח שאנחנו קובעים ללכת לחבר אחרי הגן, וכשאני באה לקחת אותו אני מגלה שהוא עשה קקי בתחתון. האם לומר לו שחייבים ללכת הביתה ונלך לחבר בפעם אחרת? האפשרות הזאת מצריכה לעדכן את האמא השניה מראש, או לנקות לו מבלי לעשות עניין וללכת לחבר?

    מיותר לציין שאני רוצה למצוא משהו שיפסיק את התופעה.

    תודה 🙂

    #8020 הגב
    חיים עמיתחיים עמית
    מנהל בפורום

    שלום תמר,
    דווקא העובדה שלכאורה הכל בסדר, ובכל הנושאים הקשים שהעלית עם בנך תגובותיו כל כך מספקות, מדאיגה! נראה שמרוב רצונו להתחשב בך ולהקל עליך, הוא מפנים ואולי אף מכחיש רגשות טבעיים של פחד, תסכול וכעס.
    לכן, לא רק שהייתי שואל, אלא גם הייתי אומר ומציע: "אתה יודע, לפעמים ילדים כועסים וגם לא מרוצים שנולד להם אח או אחות, וזה בסדר", ו"לפעמים ילדים כועסים על ההורים שלהם או אולי מתביישים שאין להם אבא". הייתי יוזם מדי פעם שיחות כאלה איתו, בלי קשר לשום דבר, ורואה את תגובתו.
    לגבי שאלתך הספציפית, שוב, ההתייחסות צריכה להיות עניינית, בלי רצון להעניש: אם אפשר לנקות, בסדר. אם חייבים ללכת הביתה, וכבר אין טעם ללכת לחבר, לא הולכים.
    בברכה,
    חיים עמית

מוצגות 6 תגובות – 1 עד 6 (מתוך 6 סה״כ)
מענה ל־פספוס של קקי בגיל 4
פרטים:





<a href="" title="" rel="" target=""> <blockquote cite=""> <code> <pre class=""> <em> <strong> <del datetime="" cite=""> <ins datetime="" cite=""> <ul> <ol start=""> <li> <img src="" border="" alt="" height="" width="">