[אמא]

בתי הבכורה בכיתה ג , בתחילת השנה עברנו לישוב חדש. היא מאז ומעולם ביישנית , מתקשה ביזימה חברתית. עכשיו כארבעה חודשים מתחילת השנה אני רואה שאין לה עדיין כמעט קשרים חברתיים בישוב ובכיתה. אני מציעה לה להזמין חברות אך היא ממעטת . אני יודעת שהיא אוהבת להיות בבית גם עם עצמה וגם עם אחותה . בשנה שעברה היו לה מעט חברות אבל היא הרגישה די בטוחה איתן (אחת שתיים). השנה יש ילדה אחת שמגיעה אלינו די הרבה . אך ההרגשה שלי שהן לא חברות מאד טובות ושזו ילדה שפשוט לא כ"כ אוהבת להיות בבית שלה ומחפשת איפה להיות אחה"צ. חוצמזה עשינו צהרון הורים עם כמה משפחות ולפני בערך חודש ראיתי שהבנות האחרות לא מתייחסות יפה לבת שלי , היא נעלבה ומעדיפה להפסיק את הצהרון הורים. אני מאד מתלבטת איך לנהוג לגבי הצהרון וכן כמה לדחוף למצוא עוד חברות או להניח לה (ואז כנראה היא תשאר כמו עכשיו עם חברה אחת לא ממש טובה ), אשמח לתגובתך

[חיים עמית]

שלום אמא,
ברור שאת רוצה בשביל בתך קשרים חברתיים טובים, ואת מתוסכלת יחד איתה ממה שקורה לה עכשיו. אבל, הצירוף של קושי אובייקטיבי של מעבר יחד עם האופי הביישני של בתך, מחייב התייחסות מקבלת יותר, מעצימה יותר. במקום להסתכל עם בתך על מה שאין, מה שחסר (אין מספיק חברות, החברה לא ממש טובה וכו') עדיף לחזקה על יכולתה ליהנות עם עצמה ועם אחותה, על יכולתה לקלוט מסרים חברתיים (מעליבים אותה), על יכולתה ליצור לעצמה חברה וכיוצא באלה. מה דעתך?
בברכה,
חיים עמית

[אמא]

אני מבינה ומסכימה , אכן יש לי נטיה להסתכל עליה דרך הקשיים שלה . כדי לחדד אתה חושב שעדיף לתת תמיכה וחיזוקים חיוביים ולהניח לה להתפתח וליזום בתחום החברתי בקצב שלה , בלי להדחף ולנסות לעזור?

[חיים עמית]

שלום אמא,
נכון מאד! הבנת במדויק את כוונתי. יש לך את זה!
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות