[שולי]

היי
הילדה שלי בת 3.2
גמולה כבר כמה חןדשים ביום ,לילה עדין לא
בחןדש האחרון רגרסיה מטורפת תמיד מפספסת. והתחתון רטוב. מיואשת ימתוסכלת אשמח לדעת מה לעשות

דיון

[חיים עמית]

שלום שולי,
בהתפתחותם של ילדים יש נסיגות, רגרסיות, טבעיות ויש נסיגות שהן תגובתיות. בנסיגות טבעיות כוונתי לסוג של עייפות הילד מהתקדמות ורצון לנוח, לאגור כוחות לקראת ההמשך, בנסיגות תגובתיות כוונתי לנסיגות שהן תגובה לאירוע מטריד שמתרחש בחיי הילד, שינוי חיצוני לא נעים, שהילד מגיב אליו על ידי נסיגה לשלב התפתחותי קודם, בו הוא מרגיש בטוח יותר, או כדי לסמן לסביבה את מצוקתו.
מה נראה לך יותר מתאים במקרה שלכם?
בברכה,
חיים עמית

[שולי]

תודה על המענה המהיר
היא ממש מנסה גבולות ומנסה תמיד לעשות ״דווקא״ בהכל
אין שום שינוי שאני יכולה לחשוב עליו. משהו משמעותי שעוברת. הרבה פעמים אומרת שיש לה פיפי רצה לשירותים וכבר התחתון רטוב , וגם הרבה פעמים בורח לה 10 אחרי שמתפנה כבר
לא יודעת האם להעיר לה או פשוט להחליף. ניסיתי את 2 האופציות וממש מתוסכלת. מבקשת לשים לה תחתונים בגן שיחליפו לה ממש מודעת לזה

[חיים עמית]

זה מעניין. האם התופעות שאת מתארת – המהירות שהתחתון רטוב ובריחת שתן אחרי התפנות – אירעו גם לפני הרגרסיה של החודש האחרון?

[שולי]

לא אף פעם. רק החודש האחרון

[חיים עמית]

אני מבין.
אז אני אעלה עכשיו השערה ותבחני אותה. אולי לבתך חולשה פיזית מובנת כלשהיא הקשורה למערכת השתן ואולי גם למערכות קרובות אחרות. היא התאמצה מאוד בגמילה, אבל עכשיו היא נשברה, קרסה, בגלל חולשה זאת. אם יש משהו בהשערה זאת, כדאי מאוד לעשות בירור רפואי רציני לפני שמתקדמים.
מה דעתך?

[שולי]

היי לא הבנתי איזה בדיקות עליי לבקש?? עשיתי תרבית ובדיקת שתן שיצאו תקינות. מה עוד?

[חיים עמית]

עשית שולי את הבדיקות הראשונות הנכונות ואני שמח שהן יצאו תקינות. זה מחזק את השערתי: לא מדובר על משהו פתאומי, כמו זיהום, שאחראי לנסיגה. אשמח לחשוב איתך על בדיקות נוספות אפשריות. איך היית מתארת את ההתפתחות המוטורית-תחושתית של בתך? האם יש לפעמים התנהגות מוטורית-תחושתית שנראית לך חריגה?
ומעבר לכך, שימי לב שלכיוון שאנחנו חושבים עליו עכשיו יש השלכה ישירה על ההתייחסות היום-יומית שלכם לנסיגה של בתכם. המשמעות היא שהיא לא עושה לכם "דווקא" כמו במקרים אחרים! זה משהו שגדול עליה, שמעל לכוחותיה. היא מודעת לכך, כפי שציינת, זה מציק לה והיא מרגישה חסרת אונים. לכן, בשלב הזה, עוד לפני שברור לכם מה בדיוק אפשר לעשות כדי לעזור לה, חשוב שתעבירו לה את המסר האמפתי הבא: "אנחנו יודעים שאת לא עושה דווקא. את סובלת מזה, אינך מצליחה לשלוט בהרטבה. אנחנו מחפשים דרך כיצד לעזור לך להיפטר מזה".
מה דעתך?

[מאת]

תגובות