[לירון]

שלום חיים,
בעבר התייעצתי איתך מספר פעמים סביב נושא הגמילה בלילה של ביתי (ינואר 2013).
ביתי בת 3.2, גמולה לחלוטין ביום מגיל שנתיים וגמולה לחלוטין בלילה כחצי שנה.
כשבוע לפני תחילת שנה"ל עברנו לדירה חדשה, הילדה התחילה גן חדש (גן עירייה) וכן צהרון חדש. היא לא הכירה אף ילד וכמובן גם לא את הצוות (אחרי שנתיים מעולות במסגרת קטנה ויציבה). בנוסף לכל השינויים הללו, התקיימו פעמיים שינויים בצוות הצהרון ו-2 סייעות עזבו במפתיע.
מאז תחילת שנה"ל התחילה רגרסיה בגמילה: זה התחיל מפספוסים של פיפי וקקי רק בצהרון- והם מחליפים לה. ובשבוע האחרון היא פספסה יומיים גם בגן ובשלושת הימים האחרונים היא קמה בבוקר רטובה (כל יום עשתה בשעות אחרות של הלילה).

שוחחתי איתה, היא לא מצביעה על בעיה מסוימת עם השירותים (היא גם עושה בשירותים שם פיפי וקקי, בנוסף לפספוסים), או עם הצוות (היא אוהבת אותם ונראה שגם הם מאד אוהבות אותה, היתה כימיה ביניהן מהימים הראשונים), או עם הילדים (יש לה חברה טובה שהכירה ועוד ילדים שמתחילה להתחבר אליהם ובסכ"ה נראית אהודה). נראה שהיא נהנית ושטוב לה.
הבנתי שמדובר בעניין רגשי, עם כל השינויים והמעברים (אמנם הטבעיים, אבל עדיין…). שוחחתי איתה וביקשתי שתקפיד לעשות בשירותים. היא לא אוהבת שאני מדברת איתה על זה ואפילו מסרבת "אנחנו לא מדברות עכשיו על השירותים\הגן\הצהרון"- כשניסיתי בהתחלה להבין אולי יש באמת בעיה (שירותים מלוכלכים, פחד ללכת לבד שם, לא אוהבת את הגננת וכו').
הרפתי מהעניין וניסיתי להרגיע את המדריכה בצהרון שהיא גמולה, שיש לה את המיומנויות ושזה יעבור. עד עכשיו זה עבר יחסית חלק מבחינת צוות הצהרון. לאחרונה התחילו התנגדויות של הצוות להלחיף לה והודיעו שילדים שלא מסתדרים לבד בענייני שירותים, אם זה לא מסתדר עד לסוף אוקטובר – לא יוכלו להמשיך בצהרון (!?).
הסברתי (גם למדריכת הצהרון וגם לביתי בהזדמנויות שונות) שמדובר בקושי רגשי, שיש ילד שמבטא את זה בבכי ויש ילד שמבטא את זה ברגרסיה בגמילה ושאני מאמינה שעם היחס הנכון היא תחזור לשגרה. ביתי ממש הודתה לי על הגישה הזאת. המדריכה שללה את ההסבר ה'רגשי' כי ביתי כבר מכירה את כולם ויש לה חברים וטוב לה וטענה שלהבנתה, ביתי מאד נהנית מהפעילויות ומסדר היום וחוששת להפסיד משהו ומבחינתה לעשות לעשות קקי בתחתונים זה לא מחיר גבוה לשלם ולכן לא הולכת לעשות בשירותים.
ממש לא הסכמתי איתה וסיכמנו שאני אתייעץ עם פסיכולוג בעניין ואשמע דיעה נוספת.
אני חייבת לציין שקשה לי להתנתק מהלחץ שמופעל עליי ומהידיעה שאם עד סוף החודש זה לא יפסק, לא תהיה לה מסגרת של צהרון.
אשמח לחוות דעתך, אם תוכל על סמך הנתונים לתת אבחנה מאיפה נובעת הרגרסיה וכן מה אפשר לעשות גם בבית וגם בצהרון כדי לעודד את ביתי לחזור לעשות רק בשירותים.

תודה מראש,
לירון

דיון

[חיים עמית]

שלום לירון,
מדוע את שוללת בנמרצות כזאת את ההשערה של המדריכה? הרי לכאורה אין כיום באמת שום בעית הסתגלות של בתך!
בברכה,
חיים עמית

[לירון]

שלום חיים,
אני שוללת כי הרגרסיה התחילה עוד לפני שהיתה הסתגלות. דבר נוסף, בהתחלה זה היה קורה רק בצהרון, ששם גם היו עיקר הבעיות מבחינת התנהלות (תחלופה של צוות, אווירה של בלגן) ושם יש גם לחץ מהצוות על כך שבורח לה. ודבר אחרון, זה קורה גם בלילה, שאז אין שום פעילות.
מה דעתך?

[חיים עמית]

שלום לירון,
נכון, אבל קשה לדעת מה כאן הסיבה ומה המסובב. כמו כן, יתכן שהסימפטום לא משתנה, אך משמעותו משתנה: מביטוי לקושי בהסתגלות הוא עשוי לעבור למעין הרגל. בכל מקרה, נחוצה, להערכתי, גישה תקיפה יותר עם בתך, שזוכה עד כה, וטוב שכך, לגישה מאוד אמפתית ומבינה מצידך. צריך להבהיר לה, על ידך, שאם היא תמשיך לפספס בצהרון, היא לא תוכל להמשיך שם, ועליה לעשות מאמץ להקפיד על כך. אני מציע לך לאמץ את גישת המדריכה לצורך העניין, שכן זה הסבר נורמאלי, שיהיה קל לבתך לקבל, גם אם הוא לא מדויק. כמובן, עשי זאת בגישה אמפתית: "אני יודעת שבהתחלה היה לך קשה עם כל המעברים, אבל עכשיו…".
בברכה,
חיים עמית

[חיים עמית]

שלום לירון,
נכון, אבל קשה לדעת מה כאן הסיבה ומה המסובב. כמו כן, יתכן שהסימפטום לא משתנה, אך משמעותו משתנה: מביטוי לקושי בהסתגלות הוא עשוי לעבור למעין הרגל. בכל מקרה, נחוצה, להערכתי, גישה תקיפה יותר עם בתך, שזוכה עד כה, וטוב שכך, לגישה מאוד אמפתית ומבינה מצידך. צריך להבהיר לה, על ידך, שאם היא תמשיך לפספס בצהרון, היא לא תוכל להמשיך שם, ועליה לעשות מאמץ להקפיד על כך. אני מציע לך לאמץ את גישת המדריכה לצורך העניין, שכן זה הסבר נורמאלי, שיהיה קל לבתך לקבל, גם אם הוא לא מדויק. כמובן, עשי זאת בגישה אמפתית: "אני יודעת שבהתחלה היה לך קשה עם כל המעברים, אבל עכשיו…".
בברכה,
חיים עמית

[לירון]

שלום חיים. בהמשך להתכתבויות החוזרות בנושא, אשמח לקבל עיצה.
החלטתי להוציא את ביתי מהצהרון הנוכחי מתוך הבנה שהיחס שהיא מקבלת שם מגביר את מצבי הרגרסיה. אני מחפשת אישה חמה שתוציא אותה לביתה.
נוסף לכך, ביתי החלה טיפול רפואי (סביב אנקופרזיז). הוסבר לה על סיבת ומטרת הטיפול. אנו מחפשים ליוויי מקצועי עבורנו כהורים.
עד שנתחיל, מה אתה ממליץ לומר לילדה בנושא הוצאתה מהצהרון והמעבר ל"מטפלת"? באיזו מידה לשאול לרצונה ובאיזו מידה לומר לה את החלטתנו?
באיזה שלב נראה לך נכון לשתף אותה בדברים?
אשמח לתגובתך, תודה.
לירון.

[חיים עמית]

שלום לירון,
אני שמח לקרוא שבתכם החלה טיפול רפואי בנושא.
לגבי ההתלבטות שלכם, לא צריך, לדעתי, להתייעץ עם בתכם בנושא החלטתכם להוציאה מהצהרון. אפשר לומר לה בפשטות שהחלטתם שיהיה לה קל יותר עם מישהי שתטפל בה ולא בצהרון,שכן בצהרון מתקשים לטפל בילדים שעדיין לא לגמרי גמולים. כדי לומר את החלטתכם רק ברגע שמצאתם מישהי ויש תאריך של התחלת העבודה.
בברכהף
חיים עמית

[מאת]

תגובות