[Amit]

שלום חיים, מה שלומך?
הבן שלי חוגג אוטוטו 4, גמול בערך שנה. ברקע גמילה ארוכה- בעיקר קושי סביב קקי, היה עושה בתחתונים עד שהצלחנו לעבוד איתו שיעשה בשירותים לקח איזה חודשיים-שלושה.
מאז שנגמל באופן קבוע לא עושה קקי בגן, תמיד היה עושה רק בבית. פיפי עבר די חלק, לפעמים מפספס מעט כשמתרכז או באמצע פעילות שאוהב.
בספטמבר נכנס לגן עירייה גדול- 35 ילדים בגן אחד, גילאים 3-6.
בהתחלה הכל עבר חלק, שמנו לב ליותר פספוסים בפיםי אבל הנחנו שזה בגלל הסחות דעת.
אחרי החגים הפספוסים גברו, ביקשנו מהצוות שיתזכרו אותו ללכת לשירותים באופן תדיר. עדיין, כמעט תמיד מפספס וחוזר עם בגדים אחרים שהחליפו לו.
בשבועות האחרונים זה עבר גם לקשיי- התחיל ממקרה שעשה קקי בגן ולא אמר לאף
אחת מהגננות, גילינו את זה בבית. אמר שהוא מפחד ללחוץ על הכפתור שקורא לגננת כשמסיים (ראיתי אותו בעבר לוחץ על הכפתור- לא בטוחה שזה העניין). מאז הוא עושה אחת לכמה ימים קקי בתחתונים ובשבוע האחרון זה גם עבר לבית- עושה קקי בשקט, מנסה להסתיר שעשה בתחתונים.
אני לא יודעת להצביע על משהו רגשי שהוא עובר- נראה שהוא נהנה בגן, הולך בשמחה, משתתף, מספר על הגן. ברמה הרגשית הוא סגור מאוד וכשאנחנו מנסים לשאול למה לא רוצה ללכת לשירותים הוא אומר שהוא לא רוצה להגיד ומסיים את השיחה ב״די!״.
אשמח לחוות דעתך בנושא

דיון

[חיים עמית]

שלום לך,
נראה לכאורה שבנך חווה משבר בכניסה לגן עירייה עם הרבה ילדים. מאחר ותהליך הגמילה הבסיסי היה קשה, מסיבה לא ברורה, ומאחר ובנך סגור מבחינה רגשית, המשבר התבטא בסימפטום של קושי בעשיית צרכים, שהלך והחריף. בשלב ראשון הייתי מפסיק כל התייחסות לנושא, כולל שאלות, על מנת לא להחריף את הסימפטום. בהמשך נשקול דרכי תגובה פעילות.
מספר שאלות הבהרה: האם יש לך השערה מדוע היה קשה לו תהליך הגמילה? איך הצלחתם בסופו של דבר? האם הוא ילד יחיד במשפחה? האם יש לו דרך נוספת בה הוא מבטא רגשות של קושי? האם חל שינוי במשפחה בשנה האחרונה?
בברכה,
חיים עמית

[Amit]

תודה על התשובה המהירה!!
הקושי בגמילה היה מהרבה סיבות- ברמה הראשונה כי הוא ילד שמאוד לא אוהב ויוזם שינויים. הוא מגיב אליהם בסדר, אבל לא יוזם אותם. התחלנו גמילה מהצד שלנו יחד עם הגננת הקודמת שלו, לאחר מספר ימים החלה המלחמה עם לבנון (גרים בצפון) והיה הרבה קושי בכללי שאני בטוחה שהשפיע. הוא היה בלי מסגרת מסודרת ורק כשהגן חזר התחלנו את זה מסודר. אני לא יודעת להגיד למה הקקי היה לו קשה יותר- אני מבינה שזה נפוץ ומוכר כך שזה היה המקרה שלו. איך פתרנו את זה, חגגנו כל הצלחה שלו והפכנו את הקקי בשירותים לחוויה חיובית וכייפית.
לגבי הגן- אני מניחה שחווה משבר, הוא ילד מאוד שקט ועדין, זה גן גדול ומטבעו רועש כי יש שם הרבה ילדים. אני הופתעתי מהפתיחות שלו שם לטובה, חשבתי שיהיה לו קשה יותר. יכול להיות שזה בא לידי ביטוי בריגרסייה ואז ההתמודדות היומיומית נראית בסדר..
ברמה הביתית לא חווינו שינוי במשפחה. יש לו אחות גדולה בת 6, בקשר טוב מאוד ביניהם.

[חיים עמית]

אני מבין. האם בזמן המלחמה בנך ביטא פחד? כיצד הוא התמודד? האם יש לו ביטויי פחד ישירים כיום?
יתכן שמשבר הכניסה לגן עירייה עורר רגשות קשים של פחד, שעד כה לא ביטא אותם. שימי לב שהוא אמר שהוא מפחד ללחוץ על הכפתור שקורא לגננת כשמסיים. כמו כן, כשהוא נשאל למה הוא לא הולך לשירותים הוא אומר שהוא לא רוצה להגיד. כלומר, יש משהו שמטריד אותו בקשר לכך, אולי פחד.

[Amit]

במהלך המלחמה הוא לא ביטא פחד. אנחנו גרים בצפון והיו לנו אזעקות, אך בעיקר היה קושי של שגרה שהופקה, לשמחתי לא חווינו נפילות באזור. גם כשהיו אזעקות הוא ידע ללכת למרחב מוגן ולא היו עניינים שביטא סביב זה.

[חיים עמית]

האם אני מבין נכון שתהליך הגמילה הקשה היה בעצם במקביל למלחמה הארוכה? ואם כן, המצב המעניין היה שתהליך הגמילה היה קשה מאוד ואילו ההתסתגלות למלחמה הייתה קלה יחסית? כמו כן, לא התייחסת לשאלתי האם יש לו איזה שהם ביטויי פחד ישירים כיום? ובכל מקרה, האם כרגע הפסקתם כל התייחסות לשלילי, אפילו שאלות, וחזרתם לגישה שהצליחה לכם בעבר: התייחסות רק לחיובי?

[Amit]

בוקר טוב חיים,
אתה מבין נכון- תהליך הגמילה היה במקביל לשיא מלחמת לבנות שהיתה לפני כשנה. ובאמת המעניין הוא שהוא לא לקח קשה את המלחמה- מה שכן השפיע לדעתי היה שהגננת המובילה לא היתה הרבה זמן והיה צוות מתחלף, גם אנחנו לא בטחנו בצוות שיוביל את תהליך הגמילה ולכן כל ההתחלה די נמרח והיה מאוד לא אידיאלי.
לגבי שאלתך- או לא מביע פחדים באופן ישיר היום.
ולגבי השאלה השניה, אני אגיד שמההתחלה אנחנו לא ממש מתייחסים לעניין של הפספוסים ויותר מדגישים את ההצלחות שלו- למשל, אם אמר שעשה קקי ולא הסתיר. ניסיתי כמה פעמים לשאול למה לא עשה בשירותים ולא הסכים להגיד, אז עכשיו אני בעיקר אומרת לו שזה לא נורא שמפספסים אבל שיגיד אם עשה קקי שנדע לעזור לו להתנקות כדי שיהיה לו נעים.
אשמח לדעת אם אתה ממליץ על תגובה אחרת

[חיים עמית]

אז בואי ננסה לראות מה אנחנו יכולים להבין עד כאן, ומה נובע מכך באופן מעשי.
ובכן, כשיש קושי מתמשך בגמילה, במיוחד בעשיית צרכים, אנחנו חושבים מבחינה פסיכולוגית על אפשרות לקונפליקט בקשר לשליטה. במקרה של הבן שלכם, שליטה על ביטוי רגשות. מצד אחד יש רגישות רבה ומצד אחד צורך גדול להסתיר רגשות אלה. כמו כן, נראה שבנך מבטא חלק מקשייו הרגשיים דרך קשיים בעשיית צרכים, בהעדר יכולת לבטא זאת אחרת, בצורה מילולית ישירה. אני משער שמדובר בפחדים. חלקם פחדים של היום וחלקם פחדים שנשארו מפעם, ולא בוטאו. והרגרסיה בעשיית צרכים הלכה וגדלה, שכן הוא מנסה להעביר מסר, לא מודע כמובן, שלא נלקט.
מה דעתך? הזוי? הגיוני? בכל מקרה, זאת השערה בלבד.
אבל אם יש בה משהו, אני מציע שנוסף לכל הדברים הנכונים שתיארת אתם עושים (אגב, האם את ואביו משתפים פעולה בעניין?), תוסיפו משהו אחד, קטן: התייחסות לפחד האפשרי. למשל, בהקשר לפעמון בגן, אפשר לומר לו: "אני מבינה שמשהו מפחיד אותך לצלצל בפעמון. אולי אתה לא יודע מה זה ואולי חשוב לך להסתיר את זה". ובקשר לכך שלא הולך לשירותים בגן, אפשר לומר: "אולי משהו בשירותים בגן מפחיד אותך". אין לצפות להתייחסות חיובית מצידו ויתכן שאף יתנגד לכך. זה בסדר. לומר בעדינות ובלי לחץ.
כמו כן, בהתייחסות להסתרה, כדאי לומר "אני מבינה שחשוב לך להסתיר".
מה דעתך? מוכנה לנסות?

[Amit]

בטח, מוכנה לנסות הכל:)
אנחנו כנראה באמת לא נותנים יותר מקום לשיח הרגשי, כי הוא סוגר אותו, וכך פחות מאתגרים את האזור הזה ומפתחים את נושא השיחה.
אני כמובן אשמח לנסות כמה שאפשר.
אני ואבא שלי כמובן מיושרים, כך גם מול הצוות בגן, כי אני רואה בזה עבודה משותפת של כולם.
תודה רבה על המענה המהיר!!!

[חיים עמית]

יופי. אז תוסיפו התערבויות אלה, ועדכני אותנו כאן, גם אם מדובר יהיה בהתנהגויות קטנות שונות מעט. בהצלחה!

[מאת]

תגובות