[אלמוני]

שלום חיים. יש לי שני ילדים, האחד בן 3.5 והשני בן 1.2. כאשר הגדול יותר נולד , הרגלנו אותו בצורה די עקבית וטובה, להרגלי שינה נכונים (יחסית) . ישן במיטה שלו, הקפדנו על שעת השינה וגם השתדלנו מאד ללמד אותו להירדם בכוחות עצמו. לעיתים זה עבד ולעיתים לא . נראה לי ששנת הילדים עוברת תנודות רבות וכל זאת בהתאם לגילם… כשהיה בן שנתיים היה לוקח שעות להרדים אותו וכבר לא השארנו אותו לבד כי היה קם מהמיטה. מאז שהחל גן עירייה , נרדם הרבה יותר בקלות.. השני והקטן יותר, מאז שנולד אני יכולה לספור על כף ידי את מספר הפעמים שהוא סיים את שנתו בבוקר במיטתו שלו… רוב הזמן ישן איתנו. וגם אחרי שהעברנו אותו לחדר עם אחיו, תמיד התעורר לקראת עשר והיינו מעבירים אותו אלינו למיטה. הוא באמת ישן ככה הרבה יותר טוב . את שניהם אנחנו מרדימים ומשכיבים לישון במיטה שלהם . אבל השינוי קורה באמצע הלילה. אוסיף שמאז שהקטן נולד, היה לי יותר קל להרדים את הגדול כשישבתי על ידו במיטה ותוך כדי גם הנקתי את הקטן וכך שניהם נרדמו. אך יצא שעד כה לא הרגלנו ולא לימדנו אותו לישון במיטה אפילו כשאנחנו על ידו, אלא רק על הידיים… בחודשים האחרונים, הילד הגדול מתעורר באמצע הלילה ועובר למיטה שלנו . בהתחלה עוד הייתי מחזירה למיטה שלו וגם הוא רצה לחזור, אך עם הזמן ראה שאחיו הקטן כל הזמן שם כשהוא בא, ושכיף לו במיטה שלנו, וכך כל לילה הוא עובר. אבל הקושי הוא גם לא רק במעבר. הוא לא עובר אלינו ופשוט ממשיך לישון, , אלא הוא מתחיל לבכות חזק שצפוף לו ואין לו מקום… וממש כועס, ומזיז את אח שלו התינוק. רוב הזמן אנחנו כועסים ואני גם אומרת לו שזו המיטה שלי ושהוא אורח בחדר שלנו. אבל זה כבר הפך לקבע, הבכי והעצבנות. וזה מפריע לנו מאד. אני לא חוששת בכלל להציב לו את הגבול, אבל גם בעלי וגם אני דוחים את זה, וזה פשוט ממשיך. חשוב שאגיד, שלי אישית יש רצון שהקטן ימשיך לישון על ידי כרגע. זה לא מפרייע לי. אני קשורה מאד מאד לשניהם אבל כנראה שאיתו קשה לי לשחרר בשינה במיוחד כי הוא ממש עדין… אך יחד עם זאת אני לא יכולה לעשות איפא ואיפא אז כל המהלך נמשך, וכל עוד אני לא דורשת מהקטן , אני לא דורשת מהגדול כי זה לא הוגן.. אז הלילות שלנו הם לא רצופים… נראה לי שהמוח של הבן הגדול כבר התרגל לעבור באמצע הלילה אלינו. כיף לי מאד בקרבתם, אבל אני יודעת שזה לא הדבר הנכון, מה גם שזה עובר ברעש וכעס, וזה לא ממש נעים באמצע הלילה. מה אפשר לעשות כדי להצליח ליצור לילות יותר נעימים לכולם? אני באמת לא חוששת מהגבול , אבל אולי לך יש המלצה או דיעה מה ניתן לעשות במצב זה. אציין שהקטן הפסיק עכשיו לינוק והוא גם לא שותה בקבוק. (אולי גם לזה יש השפעה). הוא תמיד מתעורר אחרי שעתיים לפחות כשהוא הולך לישון , וזה לא צריך להיות ככה. אני לא הולכת לפי הספר כי כל ילד הוא משהו אחר, אבל זה באמת פחות סביר שלפחות את תחילת הלילה הוא לא ישם ברציפות. מה גם שזה משפיע על הפן הזוגי שכל הזמן נמצאים בחשש שעוד מעט הוא יתעורר, ויותר מורכב לצאת לבלות ובכלל אפילו לשבת יחד בבית מבלי לחשוש מתי זה יבוא. אני יודעת שהקטן מחובר אליי במידה שגם גורמת לו לבכי רב כשאני נעלמת מעיניו. נכון שזה גם תואם גיל, אבל הוא גם צמוד אליי ולפעמים אפשר לראות שהוא קצת עושה לי "רגשי" אם אני מניחה אותו לשחק וכו'.
אשמח בתגובתך ותודה רבה!

דיון

[חיים עמית]

שלום לך,
נראה שאת יודעת מה אתם לא עושים בסדר, את מודעת לקשיים הרגשיים שלך שגורמים לך, ואת אף מבינה בדיוק מה צריך לעשות כדי לשנות את המצב. את בצומת של החלטה. או שתקבלי את המצב כמו שהוא, אם החסרונות שלו שאת רובם מנית, ותחכי לטוב בהמשך; או שתעשי שינוי, עם הקשיים והמחירים הכרוכים בו. מה את בוחרת?
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות