- This topic has 8 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 9 שנים, 5 חודשים by .
-
דיון
-
שלום חיים,
בתי הצעירה בת שנתיים ו-3 חודשים, ילדה רגישה, לאחרונה חווה רגרסיה בהתנהגות בבית ובגן. היא שוהה בגן עם עוד 15 ילדים בני גילה וקטנים יותר. עברה קליטה לא קלה בתחילת השנה, מלווה בבכי רב. אותו בכי נשמר בהמשך רק לדקות הפרידה ובשאר היום נהנתה ופרחה. לפני כחודש היתה חולה ומאז חזרה לגן חלה רגרסיה בהתנהגותה, אשר מעבר לקושי בפרידה, מאופיינת בבקשות לאורך כל היום ב"ידיים", בצורך בטיפול צמוד המלווה בבכי רב בשעת האוכל (מבקשת לשבת בעגלה של קטנים ושיאכילו אותה), בנוסף צורך בהיצמדות למטפלת כזו או אחרת בכל המעברים – מאוכל למשחק, ממשחק ליציאה לחצר, בעת ישיבה למפגש, הליכה לישון, קימה מהשינה החלפת טיטול וכיו"ב. עפ"י הגננת כשהיא נזכרת שאני איננה היא מתחילה לבכות בכי מר, וכמו שהבכי מופיע, כך הוא גם חולף ברגע. אותו הדבר קורה עם מטפלות – כאשר אחת מחזיקה אותה או מטפלת ואילו אחרת יוצאת מהחדר היא לעתים בוכה שרוצה את זו שיצאה. עם זאת בעת מפגש, קריאת סיפור והפעלות (בעיקר בעלות אופי פעיל) היא נכנסת חזק לתוך הפעילות, משתתפת ופעילה מאד, תורמת ונראית מאושרת. במקביל, בבית רגישות מוגברת, מתבכיינת בכל הזדמנות על אף ששפתה התפתחה בחודשים האחרונות והיא יודעת להתבטא מאד יפה. מורגש כאילו היא נמצאת באופן תמידי באיזו חרדה (חרדת נטישה כלשהי) – כמעט לא קורה שאני יוצאת מהחדר (לשירותים או אפילו כשעוברת לרגע להניח משהו בחדר אחר) והיא נשארת רגועה, היא נלחצת ומתחילה לבכות "אמא, אמא" באופן שלא נראה כבר תואם לגילה. הדבר קורה לא רק איתי, אלא גם עם אביה – לדוגמא, בשבת היינו אצל הסבים, מקום שהיא מאד אוהבת להיות בו. כשאביה ירד רגע לשים משהו באוטו היא פרצה בבכי מר "אבא, אבא", ולמרות שהיתה מוקפת בי ובהוריי עם המון תשומת לב ואהבה, ולמרות שהסברנו מראש שאבא יוצא לרגע ותיכף חוזר, נראה כאילו היא חוותה את הפרידה כמשהו נצחי. בנוסף בלילות שנתה קלה למדי, גורמים אפילו קלים שמפריעים לה במהלך היום יכולים "לגמור" לה את הלילה (כמו נזלת או עקיצות מגרדות). לאחרונה מתעוררת לעתים קרובות בבכי רב, לעתים מלווה בצעקות "לא רוצה" ואחרות כשרוצים להרגיעה היא מתנגדת בתחילה, משתוללת ומרביצה עד שנרגעת וחוזר חלילה. עם זאת בבית כמו בגן, גם כאן בעת משחק משותף, קריאת סיפור או בעת צפיה בקלטת היא מאושרת ושמחה מאד. אציין שרגישותה מורגשת מאז היתה קטנה וכשהיתה בת חודשים ספורים בלבד הרופאה (שהיא בעיניי הרבה יותר מרופאה ובעלת זווית ראיה רחבה) אמרה בזהירות רבה כי היא רואה סימנים לקושי בוויסות חושי, אם כי "אינני יכולה לקבוע זאת בגיל כזה ואנחנו נעקוב ונראה". מאז אנחנו אכן עוקבים ומטפלים בזהירות בכל קושי שעולה, אך זוהי הפעם הראשונה שהקושי נראה משמעותי ואיננו יודעים כיצד לפעול. אשמח לעצתך.