מול העיקרון של "להיות נוכח" ניצב העיקרון המנוגד של "לתפוס מרחק" – היכולת ליצור ריחוק מסוים מהחוויה הרגעית כדי להתבונן בה ממעוף הציפור. במאמר מובאות דוגמאות לחשיבות הפרספקטיבה ביחסים בזוגיות, במשפחה ובקהילה.
כיצד מתמודדים עם משברי אמון במשפחה ובקהילה? בהתמודדות מוצלחת האחריות לשיקום האמון מתחלקת בצורה סימטרית בין הצד שמרגיש נאשם על לא עוול בכפו לבין הצד שמרגיש נפגע ונושא את משקעי העבר. במאמר מוצגת מפת דרכים של ארבעה עקרונות לשיקום אמון במשפחה ובקהילה.
הצורך להיות "נראה" הוא צורך אנושי בסיסי, שמתחזק במצבים של שינוי. באמצעות פעולות פשוטות אפשר לעזור לאנשים סביבנו להרגיש שהם נראים ומוערכים, שהם חלק בלתי נפרד מהקהילה שלנו, ולא דמויות שוליות בה.
קהילה בריאה מכבדת את השונות והייחודיות של חבריה. בקהילה כזו, קבלה של אנשים עם צרכים מיוחדים מפתחת בקרב חברי הקהילה יכולות חברתיות חשובות של אמפתיה, חמלה, פתיחות וסובלנות. הם גם מפתחים מודעות לצרכים המיוחדים שלהם עצמם.
Social infrastructures, such as trust, cooperation, solidarity, involvement, open dialogue, erode over time, just like physical infrastructures. One effective way to renew social infrastructures is to absorb new people into the community. This article will discuss the risks involved in this process and how to overcome them
תשתיות חברתיות, כמו אמון, שיתוף פעולה, סולידריות, מעורבות, דיאלוג פתוח, נשחקות עם הזמן, ממש כמו תשתיות פיזיות. אחת הדרכים היעילות לחדש תשתיות חברתיות היא קליטה של אנשים חדשים בקהילה. המאמר ידון בסיכונים שיש בתהליך זה וכיצד להתגבר עליהם.
בשוויץ ובאוסטריה גיליתי את כוחו של החיבוק. בעקבות זאת שמחתי להיזכר ולהתעודד שגילוי מחדש של מה שתמיד היה שלנו, אבל לא חווינו אותו ככזה, יכול לקרות בכל גיל ובנושאים רבים.
בעקבות הכרות מפתיעה בשוויץ, שהלכה והעמיקה, הבנתי שחברות אינטימית יכולה להתקיים בשני תנאים: צורך חזק בקרבה רגשית ויכולת לפתיחות אישית יחד עם יכולת לקבלת פתיחות האחר.
בשוויץ הבנתי שיש שני תנאים הכרחיים להנאה מהִתְמַסְּרוּת, אחד כמותי, הקדשת זמן, והשני איכותי, להיות נוכח. הבנתי זאת באמצעות חוויה מהנה וייחודית בקריאת ספרו של מאיר שלו, כּיָמים אחדים.
אחרי שבוע בשוויץ הרגשתי רגוע. בתהליך של התבוננות עמוקה הבנתי שכדי להרגיש רגועים בצורה מיטבית צריך לנסוע פעמיים לשוויץ: פעם אחת ל"שוויץ" שמחוצה לנו ופעם אחת ל"שוויץ" שבתוכנו.
עד כמה שכיחים אצלנו פתרונות יצירתיים לבעיות חברתיות ואנושיות רגישות ומורכבות? מה נדרש כדי למצוא פתרונות יצירתיים לבעיות כאלה? המאמר נכתב בעקבות השתתפות מרגשת בהפגנה למען החטופים, ואירוע מלמד עם שוטר וניידת.
אנו נוטים לבלבל בין אותנטיות וספונטניות. על אף שאנשים אותנטיים הם פעמים רבות גם ספונטניים, לא כל פעולה ספונטנית נובעת מכנות פנימית. במאמר מוסבר מדוע אותנטיות לא סותרת שיקול דעת, אלא להפך היא משתבחת בזכותו.
מה נדרש כדי שלא נדחה בצורה מנומסת ואוטומטית את רצון הזולת להעניק לנו מַתַּת, ונדע לקבל באהבה ובלב שלם נתינה? אירוע שולי שנכחתי בו במכללת בן גוריון שבנגב עם אישה ושלושה חיילים הסב את תשומת ליבי לשאלה זאת. במאמר אני מציע שלושה גורמים, שלוש יכולות, שיכולים לעזור לנו לקבל ובכך לתת, לעצמנו ולזולתנו.
אנחנו רואים זאת בכל תחום בחיינו: מעגל קסם שלילי של חרדה, האשמת האחר, התפלגות, הגברת החרדה
וחוזר חלילה. האם אפשר לשנות את מעגל הקסם השלילי וכיצד?
במאמר מוצעים שני תנאים הכרחיים: רצון לשינוי ויכולת התבוננות פנימית.
במכתב מפורטות שלוש דרכים באמצעותן אוכל, אולי, לסייע כפסיכולוג לעזרת תושבות ותושבי הצפון.
ציוויליזציות קורסות כשהן מגיעות לקיפאון בהתמודדות עם בעיות מורכבות, וכאשר הן נסוגות לדרכי התמודדות לא רציונליות. האם ישראל בסכנת קריסה על פי סימני אזהרה אלה? המאמר מתכתב עם פרשנתו של הרב יונתן זקס לפרשת צו, ומשתדל לסיים בגישה אופטימית.
חיזוק שיווי משקל פיזי מחזקים על ידי תרגול איבוד שיווי משקל בתנאים מבוקרים. חיזוק שיווי משקל רגשי ביחסים מתחיל במודעות לכך שזה קורה כשאנחנו מופתעים. בהמשך מתרגלים הרגעה עצמית ותגובה עניינית במצבי הפתעה רגשיים.
להיות מוטרד גורם סבל ואף מתיש. ואולם בצד מוטרדות שלילית קיימת מוטרדות חיובית, שהיא חשובה ומועילה. כיצד אפשר להימנע ממוטרדות שלילית? מהי מוטרדות חיובית ומהם מאפייניה? על כך במאמר.
אנחנו חיים כיום בישראל ברמת מוטרדות גבוהה מאוד, שגורמת סבל רב. רמת המוטרדות תרד כאשר, כך אנו מקווים, יחול שינוי לטובה במצב. אבל אסור שהיא תֵּעָלֵם לגמרי! מוטרדות במידה פוגעת אמנם בשלווה ומדירה שינה לעתים, אך היא מונעת הדחקה של בעיות חשובות, והיא חיונית להתמודדות יעילה איתם.
מה הקשר בין חירות פנימית לבין רצייה? במאמר זה אהרהר בשני היבטים של חירות פנימית, שנראים לכאורה מנוגדים: חופש לִרְצוֹת וחופש מִלִּרְצוֹת. אבהיר מהם סימני האזהרה לאפשרות של איבודם ואציין את הפעולות הנדרשות למימושם.
מטרתו של המאמר לסייע לחיזוק, טיפוח ושיקום תקווה בייעוץ ובטיפול, במיוחד בשעה קשה זאת בישראל. במרכז המאמר יוצג מודל תקווה מעשי, רה"ע, הכולל שלושה מרכיבים של תקווה: רצון (המרכיב הרגשי), היתכנות (המרכיב השכלי) ועשייה (המרכיב ההתנהגותי). יוצעו כלים מעשיים לחיזוקם, טיפוחם ואף שיקומם של כל אחד ממרכיבים אלה בייעוץ ובטיפול נפשיים.
