מאמר וסרטון (עם כתוביות) קצרים על מנהיגותם של סבתות וסבים במשפחה בצל הקורונה. לסבתות ולסבים יש שלוש משימות חשובות בהתמודדות המשפחתית עם משבר הקורונה: לקבל את דאגת ילדיהם ונכדיהם, לתמוך בילדיהם ובנכדיהם ולעודדם. היענות לשלושה אתגרים אלה תעזור כמובן גם לרווחתם הנפשית של הסבתות והסבים, בצד תרומה חשובה לרווחת המשפחות.
בעקבות משבר הקורונה, מאמר הדרכה קצר (וגם סרטון קצר, 7.5 ד') להורים, ובו שלושה עקרונות מעשיים, שיכולים לעזור להורים להנהיג את משפחתם בשעת משבר קשה זאת. העקרונות הם לשמור, להרגיע ולחזק.
על מה שחווה ולמד חיים עמית במהלך היום השלישי בטרק המילפורד, באי הדרומי של ניו זילנד.
מהו סוד העוצמה הרכה (Soft Power) של ניו זילנד, וכיצד נוכל לאמצה לחיי היום-יום שלנו? על אחת הלמידות החשובות ביותר שלמד חיים עמית במסעו האחרון לניו זילנד.
במהלך מסעו לניו זילנד חווה חיים עמית חווית שיא רגשית. בעקבות זאת, הוא מפרט מניסיונו שלושה תנאים רגשיים שנחוצים כדי לחוות חוויות שיא רגשיות, בכל מקום.
כאשר איש קטן מטיל צל גדול, סימן שהשקיעה מתקרבת… שנת תשע”ט הסתיימה לצערנו בכמה אירועי אלימות מטלטלים בקהילתנו. כדי ששנת תש”פ תהיה טובה יותר, ועל
במאמר מפרט חיים עמית ארבעה תנאים שבהם הצורך ההישרדותי דווקא יכול לגרום לנו לרצות להתקרב אחד לשני ולטשטש את גבולות הקבוצות הראשוניות שלנו.
על ראיית הטוב באחרים הנתפשת לעתים כחנופה ולקקנות.
בתנאים נכונים של מפגש, גם כשהוא מתקיים בין קבוצות שונות ועוינות לכאורה, האמפתיה מדבקת! זה מה שקרה לי במפגש פויקה בין מתנחלים+דתיים+ימניים לבין שמאלנים+חילוניים+אנשי הקו הירוק.
נחישות, מיידיות, הדרגתיות בשימוש בכוח, עקביות, חיזוק התנהגות רצויה, מניעה ושילוב מיומנויות מנהיגות נוספות – אלה הם שבעה עקרונות מעשיים, שיעזרו להורים לילדים בגיל הרך להציב גבולות בצורה יעילה ומועילה לילדיהם.
"להיות חדש" זו עמדה נפשית, שאינה תלוי בגיל או בוותק. לא קל להתמקד בחדש אך כדאי להתאמץ לעשות זאת כדי להמשיך להתפתח, כדי להצליח להשתנות, כדי לחיות חיים בריאים יותר ומהנים יותר. במובן הזה כולנו יכולים להיות "חדשים": בזוגיות, בהורות, בעבודה, בתחביבים.
כיצד אפשר להעצים חוויות של חופשה, טיול, או כל אירוע חיובי אחר, כך שנחווה אותם יותר מאשר הזמן הקצר שבו הם מתרחשים? במאמר מוצגות שלוש דרכים להעצמה של אירועים, על ידי פעולה נכונה בשלושת מימדי הזמן.
נראה שבכל מקום, בכפר ובעיר, קל יותר לומר ביקורת, לבוא בטענות, לתבוע תביעות, להציג דרישות, דווקא לאנשים איתם אנחנו חיים, במשפחה ובקהילה. קשה ונדיר יותר להודות, לבטא הערכה, להצביע על החיובי, להבליט את הראוי. במאמר טוען חיים עמית שבבסיס קושי זה עומד הפחד מאינטימיות. כיצד להתגבר על פחד זה ולהצליח להפוך את אמירת הטוב הנדירה לשגרת חיים בעבודה, במשפחה, עם חברים – בכך עוסק המאמר.
תפקיד הסבאות יכול להיות מהנה, מספק, מסב אושר ושמחה לכל בני המשפחה, ואולם גם לגרום סבל רב וצער עמוק לכולם. כיצד להביא לכך שהסבתאות תהיה מהנה ומיטיבה וכיצד להימנע מכך שהיא תהפוך לסיוט וסבל לכולם? בחלק הראשון של המאמר תתואר המורכבות הגדולה בתקופתנו של תפקיד הסבאות. בחלק השני יסקרו הקונפליקטים האפשריים בין הסבתות והסבים לבין הורי הילדים. בחלק השלישי יובהרו שני הגורמים העיקריים הנחוצים להתמודדות טובה עם קונפליקטים אלה ויורחב לגבי גורם אחד: הגדרת תפקיד ברורה. בחלק האחרון של ההרצאה יינתנו טיפים, עצות מעשיות, כיצד לנהל תקשורת חכמה עם ההורים ועם הנכדים. התנהגות תקשורתית חכמה היא הגורם השני החשוב להתמודדות טובה עם קונפליקטים.
במאמר מצביע חיים עמית על שתי מיומנויות תקשורת משלימות הכרחיות לפתרון קונפליקטים זוגיים: יכולת ביטוי כנה של רגשות וצרכים ויכולת הקשבה אוהדת. שתי מיומנויות אלה התחדדו במהלך טיול ארוך בהרי הפירנאים.
פעמים רבות אנשים משליכים את רגשותיהם הפנימיים העזים על בעלי תפקיד בקהילה וביקורתם כלפיהם צבועה בצבעים קשים של עוינות ורוע לב. כדי להצליח לבטא ביקורת נוקבת אך אוהדת, לא מטייחת ועדיין אמפתית, צריכים המבקר והמבוקר להקפיד על שני עקרונות בסיסיים: להתעקש על מי שהם כבן אדם ולא לוותר על דיאלוג מעמת, כנה וישיר.
רוב ההורים מבינים את חשיבותה של דוגמה אישית בהורות, אך בפועל, פעמים רבות הדוגמה האישית שהם נותנים לילדיהם היא שלילית. מדוע זה קורה וכיצד ניתן לשנות זאת?
יש חברים שאומרים שלום כאילו כפאם השד, בחטף, ללא חיוך, כמעט בלי להזיז את שרירי הפה. אני לא מבין אותם: אם אתם כבר אומרים שלום, למה לא לחייך באותה הזדמנות? מאמר קצר על יתרונות החיוך לקרובים ולרחוקים.
עם קבלתו כחבר חדש בקיבוץ, בוחן חיים עמית את שאלת האושר בחיים, דרך היחסים המורכבים בין הנאה למשמעות.
במאמר מתוארים שישה קשיים רגשיים עיקריים של ילדים במשפחות פרק ב', ומוצע עקרון יסודי, עקרון האיטיות, החיוני להתמודדות ראויה של הורים ומחנכים עם קשיים רגשיים אלה.
שני אירועים סמוכים שחוויתי לאחרונה, בערב יום הזיכרון ובערב יום העצמאות, חידדו אצלי שתי תובנות: 1. חשוב שהורים ומחנכים יקחו אחריות לחינוך לאמפתיה של ילדים ובני נוער, ולא יסמכו על תהליכי למידה טבעיים של אמפתיה. 2. חשוב שמנהיגי ציבור, בכל התחומים, יקחו אחריות על הגברת אמפתיה במרחב הציבורי, ולא יסמכו על יד המקרה.
