- This topic has 11 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 10 שנים, 9 חודשים by .
-
דיון
-
שלום
אני רציתי להיות תמיד אבא טוב ,אבל כשאין נסיון לפני זה
זה פשוט קשה,בפרט לי כשנולד לנו תאומים היה לי מאוד קשה
לתת לילדים תחושת ביטחון להם הם זקוקים, תמיד כשלילד היה
קשה משהו, ציפיתי שיפתור את זה בעצמו, אם זה בחברה ואם זה
במשימות יומיות,למרות שאשתי נתנה להם המון אהבה אני הייתי רוב זמן עם
הילדים,איך שהוא אני מכה על חטא ומכיר היום בטעות שלי,אבל היום הילדים
כבר בני עשר, ועם בן אחד שלי אני פשוט לא מצליח לתקשר כפי שהורה אמור
לתקשר,וגם לו קשה ,נוצר מצב שגם אם אני יוצא איתו לטיולים
הוא יעדיף להיות בשקט כל הטיול חוץ מפה ושם כמה מילים,
יש אווירה מתוחה בינינו כמעט כל הזמן,ומה שמוסיף עוד לאווירה הזאת,
זה שאני מנסה לפצות אותו על הרגשות האשמה שלי וזה לא עוזר, חוסר
התקשור בינינו ממש מעיק לי וקשה לי לשלוט בזה, יש לציין שבבית הספר
הוא נחשב לחברותי [אולי קצת מהשקטים בכיתה] ומצטיין בלימודים.
אני יודע שהילד היה אמור לפרוח כי לפעמים הוא ממש פורח ומלא אנרגיה,
אבל בדרך כלל לא,
האם המצב עדיין הפיך? האם בגיל עשר,אפשר עדיין להעניק לו תחושת ביטחון
שכמעט ולא היה לו ממני במשך הזמן? האם יש סיכוי לשפר את התקשורת בינינו?
הענין הזה פשוט מטריד אותי מאוד .אני יודה לך על כל עזרה