- This topic has 15 תגובות, משתתף 1, and was last updated לפני 6 שנים, 10 חודשים by .
-
דיון
-
שלום חייים.
שמי נעמה והייתי מעוניינת לשמוע את דעתך בנושא התחצפות ילדים כלפי הוריהם.
בני בן ה7 אשר איתו יש לי שיח קשוב, רגיש ומכיל, התחיל לדבר אלי בחוצפה כאשר לא תמיד נראה סיבה רגשית לעין. (לאוו דווקא במצבי כעס או תסכול הנראים לעין).
הוא יכול לקום בבוקר וכשאני מבקשת ממנו משהו הוא יכול להגיד "לא בא מטומטמת", או כאשר לדוגמא הוא חשב שחניתי את האוטו במקום לא טוב, (לא משנה שזה היה במקום מותר כמובן), הוא אמר לי "משוגעת את לא רואה שאסור לחנות פה משוגעת". מילים אלו גורמות לי להרגיש תסכול עלבון וכעס. למרות זאת אני משתדלת לומר לו בדך נחרצת אך מכבדת "אנחנו לא מדברים ככה בבית שלנו", "זה לא נעים לי שאתה מדבר ככה אתה יכול להגיד "אמא ני עסוק כרג או אני כועס וכדומה…, ולעיתים אני בוחרת בלהרים את הקול ולומר לו "אתה לא מדבר אלי ככה בשום אופן". כל אלו לא ממש עוזרים והוא ממשיך לעיתים לדבר אלי כך. הבעיה שאני לא בטוחה מהי הדרך הנכונה ולכן לעיתים אני מגיבה באיפוק ולעיתים אני מגיבה יותר ב"תקיפות". חשוב לי לציין שבעלי חושב שעלי להתעלם ממילים אלו ובכך להראות לו שאני לא מתרגשת מזה ואף להגיד לו "ואני אוהבת אותך". אני מרגישה שזה לא האינטואיציה שלי. בנוסף, אל בעלי הוא לא מעז לדבר כך סתם, אלא לעיתים רחוקות כשמאוד מתוסכל ממנו ומרגיש פגוע, ואז בעלי אומר לו "אני מבין שאתה כועס או מתוסכל…
כשאומר אותם מתוך כעס או תסכול אני יכולה להבין מאיפה המילים האלה מגיעות אבל כשהוא אומר כך סתם כביכול באמצע היום בלי שום סיבה, "תשתקי כבר את לא רואה שאני עושה משהו וכדומה, אני לא יודעת מאיפה זה מגיע.
חשוב לי לציין שמדובר בסך הכל בילד עם היקשרות טובה להוריו, כשהשיח בבית קשוב מכיל ונותן מקום לרגשות..
אשמח מאוד לעזרתך.
תודה,
נעמה