תגיות: אלימות, אמון, בן שנתיים ותשעה חודשים, הגיל הרך, הסתגלות, חוסר אמון, לסמוך, מדינה זרה, שפה חדשה
- This topic has 15 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 9 שנים by חיים עמית.
-
מאתדיון
-
הורים מודאגיםאורח
שלום חיים,
אנחנו הורים למיכאל בן שנתיים ותשעה חודשים. למיכאל אח בן שנה וארבעה חודשים.
אנחנו משפחה דו לשונית. אני ישראלי ואשתי אזרחית זרה.
בנינו אשתי ואני מדברים באנגלית.
מיכאל נולד בישראל ובגיל שנתיים עברנו לגור במדינת האם של אשתי.
בישראל הוא היה בפעוטון מגיל שנה.
יש לו אוצר מילים של מילים בודדות בעברית ובשפת אמו, אבל הוא מתקשר בלי בעיות, מבין טוב מה שאני אומר לו בעברית ומה שאישתי אומרת בשפתה, ובפנטומימה מסביר בדיוק מה שהוא רוצה.
הוא רוצה ללמוד הכל בעצמו אבל כשאנחנו מנסים ללמד אותו או להסביר לו הוא סוגר את עצמו ומתעלם מאיתנו.
מאז שהוא תינוק הוא לא רגוע, עד גיל שנה וחצי היה נרדם רק על הידיים.
כשהוא לא מקבל מה שהוא רוצה הוא נופל על הרצפה וצורח.מיכאל התחיל החודש גן חדש, והגננות מספרות שהוא כועס וצועק (בגיבריש) עליהן ועל ילדים בגן.
בתקופה האחרונה לפעמים כשהוא ״מפיל״ את עצמו על הרצפה, במקום לצרוח הוא עוצם עיניים ומעמיד פני ישן, ואז קם כמו חדש.בישראל ביצענו בדיקות רפואיות כולל בדיקת שמיעה ולא נמצאה שום בעיה בריאותית.
אנחנו נודה לך מאוד אם תוכל לייעץ לנו איך נוכל לעזור לו לגבי דיבור, הקשבה ובעיקר הסתגלות בגן חדש עם שפה שלא חדשה לו אבל שהפכה משפה משנית שרק בבית הוא שומע לשפה ראשית.
בתודה מראש
הורים מודאגים -
מאתדיון
-
מאתתגובות
-
חיים עמיתמנהל בפורום
שלום הורים מודאגים,
אני מבין שמזה תשעה חודשים לערך מיכאל במדינה החדשה. האם הוא היה בבית עד לפני חודש? האם ראיתם תהליך של הסתגלות במהלך תשעת חודשים אלה? מי מביא אותו בדרך כלל לגן ומי מקבל אותו מהגן?
בברכה,
חיים עמיתהורים מודאגיםאורחתודה על התגובה המהירה.
לגבי שאלתך, כחודשיים אחרי שעברנו מדינה הוא נכנס לפעוטון פרטי למשך חודשיים אבל נאלצנו להוציא אותו מהפעוטון בשל קשיים טכניים.
אחר כך במשך חודשיים הבאנו מטפלות הביתה שהתחלפו אחת אחרי השניה.
בחודשיים האחרונים אמא של אשתי שמרה עליו ועל אחיו הקטן בביתה.מאז שעברנו מדינה ראינו תהליך של הסתגלות הוא מאוד אוהב את המקום.
אנחנו משתדלים לקחת אותו לגן ומהגן יחד רוב הפעמים.
בגלל שאחיו נמצא בגן אחר, אנחנו דואגים קודם לשים את אחיו ולהראות לו שגם אחיו הולך לגן ולא נשאר בבית.
הוא אוהב ללכת איתנו לשים את אחיו בגן וגם לגן שלו הוא לא עושה בעיות להישאר.חשוב לציין שההתנהגות של ליפול על הרצפה ולצרוח כל פעם שהוא לא מרוצה ממשהו קיימת כבר מגיל שנה בערך בישראל.
אבל לאחרונה במקום לצרוח כשהוא נופל, הוא מעמיד פני ישן, משאיר תחושה שהוא מבין שצרחות לא עוזרות ומנסה לקבל את תשומת הלב בצורה חדשה.
עדיין הוא צורח לפעמים אבל פחות.לגבי הבעת כעס, לפני שבוע בערך, הלכנו איתו למגרש משחקים, הוא שיחק לבד על אחד המתקנים וכשילד אחר התחיל לטפס על המתקן הוא ניסה למנוע מהילד לטפס וכשהילד עלה על המתקן, מיכאל צעק עליו בכעס.
זה נראה כאילו מיכאל מנסה להיות המרכז. גם בגן החדש הגננות אמרו שנראה שהוא מנסה להיות הראשי ולהגיד לילדים (בג׳יבריש) מה לעשות.
בישראל מיכאל התנהג באותה צורה, ולדעתנו ההתנהגות כמעט ולא השתנתה לטוב או לרע מאז שעברנו מדינה.
דבר ששמנו לב הוא שבישראל הוא מאוד אהב ילדים עוד לפני שהתחיל ללכת לפעוטון.
כאשר ראה ילדים ברחוב או משחקיה הוא היה רץ לילדים לשחק איתם אפילו שלא ידע איך לשחק כי היה קטן מידי.
גם במדינה החדשה הוא התנהג באותה צורה בפעוטון הפרטי, אבל בחודשים האחרונים הוא כבר לא רץ לשחק עם ילדים ומעדיף לשחק לבד במגרש המשחקים או כל מקום אחר.יוצא הדופן היחיד הוא אחיו, כשאנחנו מביאים את אחיו לשחק איתו להיות על נדנדה או מתקן אחר הוא מאושר ונשאר על הנדנדה, אבל כאשר ילד אחר בא להתנדנד איתו הוא פשוט עזב את הנדנדה למתקן אחר.
חיים עמיתמנהל בפורוםתחשבו כמה מהפכים הוא עבר בחודשים האחרונים, ולמעשה במרבית חייו! תחשוב כמה אנשים טיפלו בו בזמן קצר יחסית ולכולם היה צריך לפתח אמון ולסמוך עליהם. מה אתה היית עושה במקומו? ממשיך לסמוך ולהאמין שהדמויות המבוגרות תישארנה איתך? או שאולי הגיוני יותר היה לפתח תפישה ש"רק אני יכול לדאוג לעצמי", לא לסמוך על אחרים, לרצות לעשות הכל לבד, להבין שצריך להפעיל דרכים מתוחכמות כדי להשיג את תשומת לבם הקבועה של המבוגרים. כפועל יוצא הוא בוודאי פחות סומך גם על ילדים.
מה דעתך על הבנה זאת, לפני שנחשוב על דרכי פעולה?הורים מודאגיםאורחהמילים שכתבת הן אותן מילים שאישתי אמרה לגננות של מיכאל אתמול בפגישה.
דבר נוסף שלא צויין הוא שבישראל גרנו בשכירות ועברנו דירה פעמיים (פעמיים פעוטון למיכאל).
ומאז שעברנו מדינה גרנו כמה חודשים אצל אמא של אישתי, ואחר כך עברנו לגור בשכירות.באמת התפלאנו איך מיכאל ששונא מקומות קטנים ואוהב להיות בחוץ ולרוץ במרחבים גדולים, כל כך אוהב ללכת לסבתא שלו אחרי הגן, למרות שהדירה לא גדולה.
אבל כשענית עכשיו הבננו שיכול להיות שהוא אוהב ללכת לבית של סבתא בגלל שזה הדבר היחיד שצפוי שלא משתנה שהוא יודע איפה הוא, ולמה הוא יכול לצפות שם.
כמו שכתבתי שני הילדים הולכים לגנים נפרדים, גנים ממלכתיים.
הגשנו בקשה שעדיין ממתינה לתשובה להעביר את מיכאל לגן של אחיו.
להעביר את אחיו אין אפשרות כי אין בגן של מיכאל את קבוצת הגיל המתאימה, אבל אחרי שקראנו מה שכתבת אנחנו כבר לא בטוחים שזה צעד נכון.איך אנחנו יכולים לעזור לו?
חיים עמיתמנהל בפורוםדבריך מחזקים את ההשערה: בנכם סבל מאוד מהשינויים הרבים שהוא חווה בשנות חייו הקצרות, ויתכן שהוא פיתח חוסר אמון רב בסביבתו, תחושה של חשדנות גדולה, ולכן גם תגובות תוקפניות כשהוא מרגיש מאוים.
המשימה העיקרית שלכם בתקופה הקרובה צריכה להיות, אך כך, להבטיח לו סביבה יציבה ובטוחה. מעבר לכך שלא תבצעו שינויים, ככל האפשר, כדאי שתנהיגו טקסים, התנהגויות שחוזרות על עצמן, גם בדברים ידועים. למשל, טקס הליכה לישון קבוע או טקס פרידה קבוע בגן. כדאי לבקש גם מהגננות של מיכאל להקפיד על שגרה גבוהה עבורו (איפה ישב בארוחה, נוהל פעולות קבוע כשהוא מתחיל לריב וכו'). מה דעתך?הורים מודאגיםאורחשבוע טוב,
לא צפויים שינויים מהותיים בעתיד הקרוב ואנחנו נשתדל לשמור על סביבה יציבה, בטוחה ומוכרת למיכאל וכמובן גם לאחיו הקטן כדי למנוע מצב דומה בעתיד.
לגבי טקסים, טקס שינה אנחנו מנהיגים כבר שנה בערך, זה הדבר שעזר לנו לגמול את מיכאל מהירדמות על הידיים.
יש לנו טקס קבוע של התארגנות בבוקר לפני היציאה לגן וטקס להכנה ופרידה בגן.אנחנו נדבר עם הגננות לגבי שגרה בגן במשך היום.
כמו שסיפרנו כבר קודם, בחוץ או בבית כשמיכאל רוצה משהו ולא מרשים לו מכל סיבה שהיא, הוא מפיל את עצמו על הרצפה או בלי ליפול, צורח ולא מקשיב להסברים, לא משנה אם מדברים אליו בתקיפות או בנעימות.
או למשל כאשר מנסים להסביר לו או ללמד אותו משהו חדש, הוא אוטם את עצמו ומתעלם (משנה נושא או פשוט קם ועובר לשחק במשהו אחר, ומשאיר תחושה שהוא לא רוצה ללמוד שום דבר חדש כמו מילים או כיצד לבצע איזו פעולה, אלא אם הוא לומד בעצמו.בגלל שעוד לא פתרנו את ההתמודדות עם הנושאים של משמעת ושל הקשבה, אין לנו דרך פעולה קבועה ואנחנו צריכים למצוא דרך התמודדות כדי שגם במצבים האלו תהיה טקסיות.
תוכל לייעץ איך להתמודד עם מצבים כאלו?
חיים עמיתמנהל בפורוםבסדר. לגבי ההפלות או הצריחות כשהוא לא מקבל או כשלא מרשים לו: אמרו לו בשקט "אנחנו אוהבים אותך, אבל זה אסור/אי אפשר/ וכו'". לגבי הניסיון ללמד אותו דבר חדש, פחות תנסו! תזכרו שהוא פחות צריך דברים חדשים כיום, אלא יותר חיזוק של דברים שהוא כבר יודע ועושה.
הורים מודאגיםאורחתודה רבה על העזרה.
חלק מהדברים שכתבת היו חדשים לנו ופותחי עיניים, חלק מהדברים כבר ידענו אבל לא ידענו איך למקד אותם או להבין.
יש לאשתי ולי תחושה אופטימית לגבי היכולת שלנו לעזור למיכאל להתמודד עם הקשיים שהוא חווה, בזכות העזרה במיקוד והבנת הנושא והעצות שנתת. אנחנו נעדכן בהמשך לגבי ההתקדמות שלנו ושל מיכאל.אנחנו מאוד מעריכים את המהירות בה ענית כל פעם. נתת לנו תחושה שאנחנו לא לבד ושחשוב לך לעזור לנו.
תודה
הורים קצת פחות מודאגים.הורים מודאגיםאורחשכחנו לציין שראינו מאמרים רבים שלך שיכולים לעזור לנו מאוד חלק מהם כבר קראנו והרגשנו כאילו נכתבו בשבילנו.
ושוב תודה רבהחיים עמיתמנהל בפורוםאני מאוד שמח על כך, ואתם מוזמנים לעדכן בהמשך.
אתיאורחמיכאל,
כמשפחה ישראלית שגידלה ילדים שעשו מעבר לארה"ב בגילאים דומים, מקובל לצפות להתפתחות דיבור מאוחר יותר אצל רב לשוניים. לי נראה שמדובר שתסכול מחוסר יכולת לתקשר ולהביע את עצמו. לדעתי שווה גם לנסות לסייע בנושא השפה, לא לדבר במקומו, לנסות כן לשקף חזרה את מה שהצליח להגיד ולעודד לדבר. חובה גם באמת לגייס אחד מהצוות שיהיה יותר קשוב לצרכים של אותו ילד ואפילו לעשות לו "מילון" כדי שיבינו אותו טוב יותר.הורים מודאגיםאורחשלום חיים,
מאז הפעם האחרונה שכתבנו לך עברנו לדירה שקנינו קרוב לגן של מיכאל כך שזה היה המעבר האחרון.
רואים על מיכאל שהוא מרגיש בבית פה, הוא כבר בן שלוש וחצי.
לגן הוא הולך בלי בעיות כל בוקר, הוא מכיר את הדרך ותקופה ארוכה שהגננות מספרות שהוא חברותי לא עושה בעיות ומאוד עצמאי. הולך לשירותים לבד, שוטף ידיים לפני האוכל לבד…
גם בבית עוזר בהכנת אוכל, בניקיון, דואג מאוד לאח הקטן שלו ואוהב לשחק איתו.גם מבחינת שיתוף פעולה לגבי הדיבור יש איזו התקדמות קלה.
הסיבה שאנחנו פונים אליך היא תחום הדיבור.
מיכאל עושה רושם שהוא מבין את שתי השפות, אך אוצר המילים שלו מאוד קטן.
הוא גם מאחד קבוצות למילה אחת לדוגמא גם לי וגם לאמא שלו הוא קורא טטה(אבא בשפה המקומית).
אם אנחנו מבקשים שיגיד מאמה הוא עונה טטה.
בזמן האחרון הוא התחיל להשתמש במילה מאמה אבל לא בשימוש הנכון אלא זאת המילה החדשה שלו לחיבוק.
בנוסף המילה אוטו משמשת אותו לאוטו, אופנוע, רכבת ומטוס.
המילה דודו משמשת לכדור, בלון, בועות סבון…
מילים נוספות שהוא משתמש באופן קבוע יש לו את הדרך שלו להגות אותן ולא משנה כמה ננסה הוא לא מוכן לשנות.
חלק מהמילים הוא אומר נכון אך ללא ההברה האחרונה.
לפעמים הוא משתמש בכמה מילים שונות(ג׳יבריש) לאותו עצם.
בחודשיים האחרונים אנחנו מקיימים פגישות עם הגננות שלו ביחד עם פדגוגית ופסיכולוגית ילדים
(שלצערנו אין להן נסיון עם ילד רב שפתי ובפגישות בעיקר מקשיבות לנסיון שלנו ולעצות שקיבלנו ממך בעבר ומהנהנות כשהן מזהות משהו ששמעו עליו, אבל עצות אין להן).
מאז שהתחלנו עם שיתוף הפעולה מצד הגן יש התקדמות בעיקר שמיכאל מראה רצון לחזור על מילים אבל לא תמיד עם הצלילים הנכונים.
הבעיה היא שהוא חוזר על מילים בדרכו שלו.
או שאומר רק חלק של המילה או לפעמים חלק מהמילה אומר נכון וחלק שני בג׳יבריש.
אני מבקש שיגיד מילה ומפרק את המילה להברות
הוא חוזר על כל ההברות ומעוות תמיד את האחרונה
לדוגמא
אוירון
הוא חוזר אחרי ככה בערך
אה-וי-טהטה
וברוב המילים שהוא חוזר עליהן הוא לא משתמש בעצמו אחרכך אלא רק כאשר הוא חוזר על מילה שאנחנו אומרים למרות שהוא מזהה את המילים ואת משמעותן בשתי השפות.
ניסינו למצוא אבל לא הצלחנו למצוא באיזור אנשי מקצוע עם נסיון בדו לשוניות
לדעתנו לא מדובר רק בבעיה של השפה אבל אין לנו מושג למי אפשר לפנות כדי לעזור למיכאל ובאיזה כיוון יכולה להיות הבעיה.
יש לך עצה איך נוכל לעזור למיכאל?חיים עמיתמנהל בפורוםשלום מיכאל,
אני שמח על ההתקדמויות שאתה מתאר, ומבין את דאגתכם בנושא הדיבור. רגישותך לבנך ויכולתך לנתח בצורה כל כך מדויקת את קשייו הלשוניים, ראויים להערכה. כפי שחברה, אתי, העירה כאן, יש לצפות להתפתחות לשונית מאוחרת אצל ילדים הגדלים במשפחה רב לשונית. ברור שבנכם מנסה להקל על עצמו את קשיי ההתמודדות, עושה קיצורי דרך. חבל באמת שאתם לא מצליחים להגיע להדרכה מקצועית בתחום. הכי נכון עבורכם להתייעץ עם מרפאה בדיבור, גם אם אין לה ניסיון ברב לשוניות, היא תוכל לסייע לכם.
בינתיים, עליכם להמשיך לגלות סבלנות רבה, ובעיקר לא להלחיץ את בנכם. זה בסדר לחזור על ההיגוי הנכון, על הצורה הנכונה, אבל כלאחר יד, בצורה אוטומטית ולהמשיך הלאה. עד שלא תקבלו עצה אחרת מבעל מקצוע בתחום, אל תתקנו את בנכם אלא רק תאמרו את המילים נכון.
בברכה,
חיים עמיתחיים עמיתמנהל בפורוםשלום מיכאל,
אני שמח על ההתקדמויות שאתה מתאר, ומבין את דאגתכם בנושא הדיבור. רגישותך לבנך ויכולתך לנתח בצורה כל כך מדויקת את קשייו הלשוניים, ראויים להערכה. כפי שחברה, אתי, העירה כאן, יש לצפות להתפתחות לשונית מאוחרת אצל ילדים הגדלים במשפחה רב לשונית. ברור שבנכם מנסה להקל על עצמו את קשיי ההתמודדות, עושה קיצורי דרך. חבל באמת שאתם לא מצליחים להגיע להדרכה מקצועית בתחום. הכי נכון עבורכם להתייעץ עם מרפאה בדיבור, גם אם אין לה ניסיון ברב לשוניות, היא תוכל לסייע לכם.
בינתיים, עליכם להמשיך לגלות סבלנות רבה, ובעיקר לא להלחיץ את בנכם. זה בסדר לחזור על ההיגוי הנכון, על הצורה הנכונה, אבל כלאחר יד, בצורה אוטומטית ולהמשיך הלאה. עד שלא תקבלו עצה אחרת מבעל מקצוע בתחום, אל תתקנו את בנכם אלא רק תאמרו את המילים נכון.
בברכה,
חיים עמיתחיים עמיתמנהל בפורוםשלום מיכאל,
אני שמח על ההתקדמויות שאתה מתאר, ומבין את דאגתכם בנושא הדיבור. רגישותך לבנך ויכולתך לנתח בצורה כל כך מדויקת את קשייו הלשוניים, ראויים להערכה. כפי שחברה, אתי, העירה כאן, יש לצפות להתפתחות לשונית מאוחרת אצל ילדים הגדלים במשפחה רב לשונית. ברור שבנכם מנסה להקל על עצמו את קשיי ההתמודדות, עושה קיצורי דרך. חבל באמת שאתם לא מצליחים להגיע להדרכה מקצועית בתחום. הכי נכון עבורכם להתייעץ עם מרפאה בדיבור, גם אם אין לה ניסיון ברב לשוניות, היא תוכל לסייע לכם.
בינתיים, עליכם להמשיך לגלות סבלנות רבה, ובעיקר לא להלחיץ את בנכם. זה בסדר לחזור על ההיגוי הנכון, על הצורה הנכונה, אבל כלאחר יד, בצורה אוטומטית ולהמשיך הלאה. עד שלא תקבלו עצה אחרת מבעל מקצוע בתחום, אל תתקנו את בנכם אלא רק תאמרו את המילים נכון.
בברכה,
חיים עמית -
מאתתגובות