- This topic has 3 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 6 שנים, חודש 1 by .
-
דיון
-
שלום רב!
המקרה שלגביו אני שואלת הוא קצת (ואולי לא כ"כ קצת) חריג, ולכן ייתכן והפנייה תהיה ארוכה מעט. מקווה שזה בסדר…
במהלך שנות גרושיו, בנו של בעלי (בן 12 כיום, גרושים מגיל 3) התרגל לישון איתו בחדר/ במיטה כאשר הוא אצלו (בהתחלה מאילוצי נסיבות בדירת שני חדרים, ובהמשך מבחירה של הילד).
בעלי ואני נשואים כחמישה חודשים, וחיים ביחד כשנה. (ייתכן והתהליך נעשה במהירות רבה מידי שלא לטובת הבן, אולם אני אינני צעירה, וללא ילדים משלי, כך שגם שיקולים אלו השפיעו על קבלת ההחלטות). בנוסף, מהר מהצפוי נכנסתי להריון ואני כיום בחודש רביעי.
בנו של בעלי רגיש מאוד וקשור לאביו באופן נדיר (אני יכולה להעיד באובייקטיביות שהקשר עם האם פחות קרוב, למרות שהוא חי אצלה) וכל עניין הזוגיות ונישואים מחדש, לאחר שמונה שנים של בלעדיות עם אביו היו שינוי לא פשוט עבורו. בעלי עשה את התהליך בזהירות, עדינות, והרבה תמיכה לבן, עד כמה שאפשר. ובסך הכל אני יכולה להגיד שלמרות שעדיין ניכרים קשיים רגשיים שונים מצד הבן, הקשר בנינו בסה"כ טוב, וכולל זמנים נעימים רבים ביחד, של הומר, שיחות ארוכות, פעילויות משותפות ועוד, לצד הימנעות שלי מהתערבות בחינוך, הערות כו'(מאחר והילד לא גדל אצלנו, ואני חושבת שאין זה במקומי להתערב, אלא אם בעלי משתף אותי).עם זאת, עניין השינה המשותפת שלהם הפך ל"אישיו" עבור הילד (ובהתאמה, עבור בעלי, וכמובן עבורי), ולסאגה מתמשכת.
כיום עדיין (לאחר כשנה של מגורים משותפים וארבעה חודשי נישואים) המצב הוא שכאשר הילד אצלנו בסופי שבוע וחופשות (גם ארוכות, בנות שבוע-שבועיים) אביו ישן עימו, ואני ישנה לבדי. למותר לציין כי מצב הדברים מעשה כנגד רצוני, וכי אני נאלצת כרגע לקבל אותו מקושי בשיתוף פעולה מצד בעלי.
אינני יודעת מה היה קורה בהקשר זה אילו לא הייתי נכנסת לתמונה, ובעלי מודה כי אכן "חטאי העבר" יצרו מצב לא רצוי (בלי קשר אלי), אך לדעתו מאחר וזה המצב הנתון, ומאחר ובעקבות השינויים המשפחתיים נוצרה מורכבות חדשה ופוטנציאל פגיעה גבוה בילד(שמתנגד לשינוי, מבקש מאביו להוסיף לישון עימו, ואף מפעיל (לדעתי) מניפולציות רגשיות שונות), הפסקת הסידור הקיים עשוי לפגוע בבנו ולהזיק לו.
לדבריו, אף שיש מקום לעשות שינוי, צריך לתת לדברים זמן, ויש להתאזר בסבלנות ולפעול באופן הדרגתי (אם כי כבר עברה שנה).ביני לבין בעלי היו שיחות רבות ואף עימותים בנושא, מאחר והמצב היה ועדיין מאוד לא נוח עבורי, ומאחר ואני חושבת שדפוס זה אינו בריא (בלשון המעטה) לא לזוגיות, ולא לילד. אולם בעלי מתנגד בתוקף לדעתי, מאמין שהוא מבין את בנו הכי טוב (יותר מ"אנשי טיפול"), ושהילד כרגע זקוק לו ולשינה המשותפת, למען בריאותו הנפשית. הוא אף כועס עלי על שלעיתים אני מראה את חוסר שביעות רצוני ואת הקושי שלי עם המצב גם למול בנו (לא ישירות אלא בגילויי מצב רוח וכדו'), ועל שבהתנגדותי למצב, ו"דרשתי" לשינוי בהקדם, אני למעשה "מנהלת מאבקים" עם ילד.
שאלתי היא האם, למרות האינטואיציות שלי, אכן יש מקום לדרך הפעולה של בעלי, לאור קשייו של הילד, והאם תהליך כ"כ הדרגתי ,המייצר ומשמר מצב כ"כ לא טבעי בבית למען "רווחת" הילד, אכן מגן עליו ומסייע לו בהתמודדות? האם ייתכן שאני מפספסת משהו?
בנוסף, תהיתי האם לינה במיטה משותפת בגילאים כאלו (מעבר לנזק הנפשי שלדעתי עשוי להיגרם) עלול להשפיע באופן כזה או אחר גם על ההתפתחות המינית והנטייה המינית בגילאים מאוחרים יותר..
תודה רבה רבה מראש!