[שירה]

חיים שלום,

יש לי שני בנים. הבכור בן 13 ו 8 חודשים. אחרי בר המצווה היו כמה חודשים של התרוממות רוח והתקרבות. בשלושת החודשים האחרונים הוא נסגר כמו פעם ולא מספר דבר. מאז המעבר לחטיבה הוא לא נפגש עם חברים אחהצ (אומר שמספיק לו בבית הספר ושם יש לו חברים). הוא לא זז ממסכים עד שקורעים אותו ולא לוקח אחריות על כלום ואפילו לא על הכלבה שהוא מאד אוהב לא מוציא לטיולים וכו. כשאני מנסה להסביר לו או לדבר איתו מאד בסבלנות הוא טוען שתמיד מאשימים רק אותו וכועסים עליו. נכון שעד עכשיו זה נשמע מתבגר טיפוסי אבל השינוי הוא כל כך גדול שזה שוק. יש לו מצב רוח טוב בסהכ, לא ניכר שהוא במצוקה כלשהי.

השאלה שלי היא מה הוא צריך ממני? איך לדבר נכון כדי להעביר מסר? איך להורידד אותו ממחלת הבכורים "מאשימה אותי"?

תודה
דורית

דיון

[חיים עמית]

שלום דורית,
האם את מתכוונת שבמעבר לחטיבה, שנה שעברה?, חל שינוי בהתנהגות החברתית של בנך? מה עמדת האב בעניין?
בברכה,
חיים עמית

[שירה]

כן לזה אני מתכוונת. הוא טוען שבשנה שעברה והשנה הוטב לו מבחינה חברתית (לא שקודם היתה בעיה). מצד שני זה רק במסגרת בית ספר. הוא לא מעוניין להפגש אחהצ או בחגים למשל. לטענתו זה מספיק לו בבית ספר. האבא מעורב אך אינו יודע כיצד להתייחס לזה כי למרות שזה "לא נראה טוב" הוא אומר את זה בבטחון ומצב הרוח שלו טוב כאילו באמת זה מה שמתאים לו. מבלבל..

[חיים עמית]

אז בעצם לבנך לא מפריע שום דבר מבחינה חברתית? אכן ילדים שונים בצרכים החברתיים שלהם. אז בעצם נותרנו עם בעיית ההתנהגות בבית?

[שירה]

אני לא יכולה להגיד זאת בודאות. הנה למשל בשבוע הבא יש טיול שנתי. ככשאלתי על הילדים בחדר הוא אמר שזה לא משנה לו כי "זה רק טיול שנתי" (הפחתת ערך). אבל אין ילד איתו בחדר שקרוב אליו. למעט אחד וגם זה במקרה.. אז אני לא בטוחה שאין בעיה חברתית "אובייקטיבית" או שיש לו מנגנונים והסברים לעצמו של כל מיני סיטואציות. בשורה התחתונה הוא לא מעיד על בעיה. אני לא בטוחה..

[שירה]

סליחה.. תוספת קטנה.

ההתלבטות הגדולה שלנו עם העניין החברתי שאם הוא לא מזהה את מה שאנחנו מזהים או חוששים אז האם צריך לשקף לו שיש בעיה או לתת לו להתנהל עם ההסברים שהוא נותן כל עוד הוא חי עם זה טוב (לא במודע כמובן..)

[חיים עמית]

האם יש לכם משוב אובייקטיבי מבית ספר? מהמורה? מהיועצת?

[שירה]

לצערי אין כל כך עם מי לדבר.. המורה לא רואה משהו מיוחד. מצב רוח טוב ולא בודד. אני לא ממש סומכת שממש בוחנת את הדקויות (אני בקשתי שתסתכל האם עם הקבוצה או ליד..כי זה מה שאני מזהה) את היועצת לא עירבנו בעיקר כי הוא לא מבין מה הענין והכל טוב ולמה אני צריכה לדבר עם היועצת.. לפי דיווחים של הורים של חברים בבית ספר עושה רושם שהוא בסדר. אבל הוא לא ממשיך את זה מעבר בכלל. אמא של חבר אמרה שזה אצלי ולו זה כנראה מספיק. והוא אמר לי בדיוק אתמול ככשאלתי על מסיבת הפתעה לחבר מהכיתה אם ידע ולמה לא הלך (ידעתי על זה כי ראינו בווטסאפפ שלו שהיה בהתכתבות..)- שלא רצה ללכת ואפסיק לדאוג כי הוא בתוך החברה..זו תעלומה מבחינתנו.

היום אחרי אולי שנה – פעם ראשונה שהלך לחבר השכן לשחק יחד בפלייסטיישן החדש. והוא אמר לי בשיא הטבעיות כאילו הוא כל יום הולך לחבר.

[חיים עמית]

יתכן שמשהו אצלך קצת השתחרר בנושא, וזה מאפשר לבנך להרגיש חופשי יותר. מכל דיווחיך, ובמיוחד מהמשוב מבית ספר, נראה שיש מרכיב השלכתי חזק במוטרדות שלך בנושא. כלומר, אין ספק שצרכיו החברתיים של בנך אינם גדולים, וזה בסדר, אבל משהו בתוכך, שלא קשור לבנך, מאוד מוטרד בנושא. יתכן שזה קשור לצרכייך החברתיים השונים, יתכן שזה קשור לעברך כילדה, וכו'.

[שירה]

אוקי. תודה רבה

[חיים עמית]

ברצון

[מאת]

תגובות