- This topic has 5 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 4 שנים, 11 חודשים by .
-
דיון
-
שני בניי, בני 7 ו5 וחצי, נוטים להתעלם מהפניות שלי עד שאני מרימה את הקול, או מאיימת. זה קורה לרוב כשאני מבקשת מהם משהו, והם עסוקים בדיוק במשהו אחר.
לדוגמה, בבוקר צריך לנעול נעליים לקראת יציאה מהבית, אבל הם בדיוק בדיון בניהם על דמויות לגו. אז אני מבקשת פעם, ואין תגובה, מבקשת פעם שנייה, ואין תגובה, וכך גם פעם שלישית וכן הלאה. יש עוד שני ילדים בבית, בת 3 ובן חודשיים, ולכן הזמן בבוקר קצר ומלא משימות, מה שדורש ממני לעשות עוד דברים בין בקשה ראשונה לשניה, לשלישית. זה מביא אותי למצב שאחרי פעמיים, שלוש, אני עוברת לצעקות, או איומים, או שניהם ואז הם מצליחים להתנתק ממה שעשו ולמלא את בקשתי, כלומר לנעול נעליים.
זה קורה גם אחר הצהריים, לא תחת לחץ זמן, אבל הבקשות פחות אהודות כמו לאסוף את המשחק שמפוזר על הרצפה. וזה קורה כשהבנים ביחד וגם כשזה רק אחד מהם. וזה קורה גם כשאני ממש לידו, אומרת לא, למשל שאל אם אפשר משהו מתוק וזה לא זמן מתאים, והוא בכל זאת ניגש לקחת, גם כשאני חוזרת על עצמי, גם כשאני מסבירה למה לא, אבל כשאני צועקת, אז הוא מפסיק.
אני בעיקר רוצה עצה, איך לומר את בקשתי, בצורה כזו שלא אצטרך לחזור עליה, ולא אצטרך להרים את קולי כדי שהיא תשמע.
תודה רבה מראש!