- This topic has 6 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 10 שנים, 10 חודשים by .
-
דיון
-
שלום רב,
אתמול בצהריים ביתי בת ה-3 ספרה לבעלי ומייד כששמעתי הצטרפתי לשיחה: "אני הרבצתי ל**** ו-**** (המטפלת) הרביצה לי". נבהלנו, התחלנו לשאול אותה שאלות בכדי לנסות להבין ממנה מה קרה. היא חזרה ואמרה שהמטפלת הכתה אותה. כשנסיתי לבדוק את אמינות הדברים, שאלתי האם אנחנו- אמא ואבא הרבצנו לה- והיא ענתה בשלילה והמשיכה לענות בחיוב על המטפלת (אמנם בשלב מסויים לא רצתה לדבר על זה ואמרה שהמטפלת הרביצה לילדה אחרת- לא שזה מנחם). בהתחלה אמרה שהוכתה בראשה, אח"כ טענה שזה היה בבטן. אמרתי לביתי שאסור לאף אחד להרביץ לה ושאנחנו נשמור עליה ואדבר עם המטפלת שלא תרביץ.
אני רוצה לציין שהקשר שלי עם המטפלת מאד מאד קרוב, אפילו חברי. היה לי מאד קשה להכיל את הדברים שביתי ספרה והייתי ממש מבולבלת: מצד אחד "אין עשן בלי אש" ומצד שני, זו השנה השנייה שלה אצל המטפלת הזו- אני רואה את החום יחד עם הצבת הגבולות שלה כלפיה, יש עליה המון המלצות וההכרות שלי איתה והקשר הקרוב הקשו עליי לחשוב על ההאשמות כנכונות. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מאמירות קשות כאלו.
היום בבוקר, שוחחתי על הדברים בצורה הכי כנה ופתוחה עם המטפלת, היא הכחישה לחלוטין את הדברים, אמרה שזה פרי דמיונה של הילדה, שלעולם לא הרימה יד על אף ילד במשך כל שנותיה (הארוכות כמטפלת. ניסיתי לבדוק איתה אם היו אקטים שאולי ביתי יכלה לפרש אותם כאלימים/ האם ניסתה "לחנך" שזה כואב ולא להרביץ, או כל דרך אחרת להבין מהמטפלת האם היה או לא משהו מהדברים שהבת ספרה. המטפלת עמדה על דבריה שלא היה ולא נברא. דבריה היו נשמעים משכנעים, עם זאת, קשה לי להרפות ואני חוששת שאולי אני תמימה מידי או לא נוח לי עם המחשבה שאני שולחת את הילדה שלי למקום שהיא נפגעה בו.
אני מרגישה רע, מבולבלת ואובדת עיצות. אשמח לשמוע את דעתך, לקבל איזה חיזוק או רעיון למה אני יכולה לעשות כדי להיות שקטה שביתי שמורה…
תודה מראש,
לירון