- This topic has 13 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 5 שנים, 10 חודשים by .
-
דיון
-
עמית שלום,
בני בן 4.3 לא מקשיב לדברים שאני מבקשת ממנו, כמו להתלבש בבוקר, או כשאנו בגן משחקים ואני אומרת לו שחוזרים הביתה הוא לא מוכן, והכל מלווה בבכי נוראי והתנגדות גופנית לבצע את בקשותי.
לפני כמה ימים לא רצה ללכת בבוקר לגן ואמר שהוא רוצה להישאר בבית, בתחילה התווכחתי איתו ואמרתי לו שאי אפשר ושאבא ואמא הולכים לעבודה והוא לא יכול להישאר לבד בבית וחייבים ללכת לגן, והוא כמובן היה בשלו, בוכה ובוכה.
בסוף, החלטתי לשנות גישה ואמרתי לו, שאם הוא רוצה להישאר בבית הוא צריך להבין שהוא נשאר לבד עם הכלבה (שלנו) ואין אף אחד איתו, ואין מי שייתן לו ארוחת בוקר/צהריים וגם מי שנשאר בבית, צריך לטאטא את הבית. והוא הסכים להישאר לבד.
וכך היה, יצאנו מהבית (כמובן מתוך כוונה להשאיר אותו לכמה דקות בלבד) ותוך כדקה הוא קרא לנו בבכי. נכנסתי מייד ושאלתי אם הוא רוצה משהו, והוא אמר בבכי שהכלבה מפריעה לו לטאטא את הבית. אמרתי לו, בוא עזוב את המטאטא ונלך לגן, והוא בא איתי ללא התנגדות וללא ויכוח נוסף.
מאז לא חזר מקרה דומה אבל אימי אמרה לי שעשיתי מעשה שגוי, כיוון שילד צריך לדעת שאבא ואמא לעולם לא יעזבו אותו ובמעשה שלי נתתי לו להבין שדבר כזה יכול לקראת.
האם לדעתך שגיתי?