- This topic has 9 תגובות, 2 משתתפים, and was last updated לפני 4 שנים, 3 חודשים by .
-
דיון
-
שלום חיים,
בת ה 13 שלנו, אחות קטנה לתאומים (בן ובת) בני 18.5 שהתגייסו השנה, מבלבלת אותי, ואני נשארת אבודה מולה, לא יודעת איך לנהוג.
היא תלמידה מצטיינת, יש לה חברות איתן היא שומרת על קשר (ממעיטה ליזום מפגשים או פעילויות, אבל מצטרפת ומצורפת אליהן כשהן מתרחשות), מנהלת את הזמן שלה בצורה טובה יחסית, ואנחנו לא דואגים או מרגישים צורך לעקוב אחר עשיית השיעורים וההתכוננות למבחנים. היא מתנדבת פעמיים בשבוע אחר הצהריים מטעם בית הספר. בין לבין היא כל הזמן בטלפון בטיק טוק ובאינסטגרם. היא לא הולכת לחוגים. לא קוראת ספרים. לא מתעניינת בשום דבר מעבר למה שחייבת. ניסנו להשפיע עליה ולהציע לה מגוון של חוגים אבל היא סרבה בתוקף. בעניין קריאת הספרים, שהוא בעיננו ערך של ממש, היא סרבה עוד יותר בתוקף. ולא מצאנו לנכון להכנס איתה לריב על כך. מאז שאחיה התגייסו אני מנסה להציע לה פעילויות משותפות שנעשה היא ואני ביחד, אבל היא מתייחסת אליהן כ'בסדר' ואני מבינה שאני לא בראש מעיניה של המתבגרת שלי.
היא נמנעת ממגע איתנו בהתנדבות (לא מחבקת או מנשקת, לא אומרת 'אני אוהבת') מה שכואב לי ממש. אני מנסה לא להגיד כלום, אבל לא מתאפקת לפעמים.
מצד אחד, על פניו הכל תקין. מצד שני אני מודאגת. מפחדת מהדרדרות. מהתכנסות פנימה. שככל שגיל ההתבגרות ילך ויתקדם אנחנו נורחק עוד ועוד. כמובן שהיא שונה מאד מאחיה ואחותה, ואני מבינה שהיא מחפשת את הייחוד שבה. וזה חיפוש, אבל אני מרגישה כפועלת מתוך פחד, ולא מתוך סמכות.אשמח לשמוע את המחשבות שלך
המון המון תודה על המקום לשאול שאלות
מיכל