[בילי]

שלום לך חיים , ברצוני לשתף אותך בתחושת תסכול שלי. בתי בת 7 ידלה מתוקה וחמה אבל כשהיא כועסת בעיקר כי אני לא מרשה לה משהו, אין לה גבולות. היא מטיחה דברים, צועקת לי "מעצבנת" ועוד. אני מתעלמת או אומרת "את לא תדברי אלי כך" אך ללא הועיל. היום החלטתי שלאור התחצפותה אלי לא אתן לה מחר ממתק. מאחר וממתק זו אינה חובה, לא מגיעה לה הזכות הזו. קשה לי עם זה, כי זה העונש אינו קשור למה שעשתה. אבל זה הדבר היחיד שכואב לה. האם בכל זאת נהגתי נכון?

דיון

[חיים עמית]

שלום בילי,
כן, כי הבהרת לה עד כמה העניין חשוב לך. לא, כי זה באמת לא קשור, כפי שאת מבצעת זאת. האם את דורשת ממנה שיחת הבהרה/התנצלות לפני שאת ממשיכה בחיי השגרה, הכוללים נתינת ממתק? זה יהיה הרבה יותר טוב אם תאמרי: "אני לא יכולה להמשיך להתייחס אליך כאילו הכל כרגיל, כולל נתינת ממתק, כל עוד לא ברור לה שהתנהגת בצורה לא ראויה ואת מצטערת על כך", למשל.
בברכה,
חיים עמית

[בילי]

שלום חיים, הבעיה היתה שזה קרה בערב, לפני השינה. לא היתה ברירה אלא לתת עונש למחר. לממתק של מחר. הקישור שלי היה אחרי איך שאת מדברת, אין את הדבר שהוא פריוילגיה. היא אמנם בקשה סליחה והתחננה שאוותר לה וכאב לי מאוד לשמוע את המשפט "אתנהג יפה אתנהג יפה" כאילו שהיא קבלה כתם של "ילדה רעה". אגב, היום היה נפלא איתה, ילדה למופת, עם עינים עצובות כשכולם אכלו ממתק והיא לא. אז קשור? לא קשור? אפקטיבי?

[חיים עמית]

שלום בילי,
העובדה שהמעשה היה אפקטיבי מוכיחה משהו לטווח קצר: ענישת בתך, ולא חשוב על מה, מועילה. היא משדרת גבול ברור, וזה חשוב לילדים. לטווח ארוך, צורת הענישה יש בה נזק: למשל, היא עלולה לעשות קישור בין אוכל לבין התנהגות טובה, בין מניעת אוכל לבין התנהגות רעה. לכן, חשוב להמשיך להציב גבולות, ולהעניש במידת הצורך. כדאי לעשות זאת נכון.
בברכה,
חיים עמית

[בילי]

אני ממשיכה לשאול עד שתנוח דעתי, אז מה היה נכון לעשות?

[חיים עמית]

שלום בילי,
כפי שהצעתי מקודם, במידה ודיברה אליך לא יפה, את לא עונה לה, מתעלמת, עושה את ההכרחי בלבד, כולל האוכל והממתק, אבל לא רק. כך בתך גם תבין את עוצמת האמירה שלך, גם תקשר אותך לחלוטין לדיבור לא ראוי, וגם לא תקשר אותה דווקא לענייני אוכל.
בברכה,
חיים עמית

[בילי]

תודה

[חיים עמית]

ברצון,
חיים עמית

[מאת]

תגובות