- This topic has 13 תגובות, משתתף 1, and was last updated לפני 2 שנים, 4 חודשים by .
-
דיון
-
שלום וברכה
אני מקשיבה לשיעורים ומאוד מאוד נהנית.
יש לי שאלה.
הבת שלי בת 20. מתגוררת בבית. היא עובדת כמה ימים בשבוע. ויתר הזמן היא נמצאת רוב הזמן בחדרה בבית .
הנושא שכואב ומדאיג אותי מאוד זה האי קשר בינה לביני.
עוד לפני שאני ביקשתי משימות, כנראה יצרה לעצמה סוג של דימיון שאני דורשת ומצפה ממנה מידי הרבה ובטח אני רוצה שהיא תהיה כמו אחותה.. מרוב פחד שהיא תאכזב, היא יצרה לעצמה סוג של חומת הגנה ופשוט ברחה מכל משימה.
הבעיה שהיא גם התרחקה רגשית ממני. אני לא מבינה איך זה קרה.
לפני כשנה וחצי היא הלכה למטפלת רגשית, בהתחלה ללא ידיעתי והמטפלת "עזרה" לה על ידי שהיא נתנה לה הדרכה שהיא חייבת "לשמור על עצמה ולדאוג לעצמה"
ההדרכה הזו בעצם הובילה אותה לעוד יותר ריחוק ממני.
כעת אני חייה איתה בבית בהרגשה שהיא כמו איזה סטונדנטית שמתגוררת בביתנו.
מקבלת שירות של אוכל, כביסה, ולינה. אבל בעצם חיה מאוד עם עצמה.
במהלך השנים הללו אני ניסיתי לומר לה כמה פעמים שאני מאוד כאובה מהאי קשר ואשמח מאוד לעשות מה שרק יהיה אפשרי על מנת לחזור לקשר בריא וטוב עבור שנינו.
היועצת שליוותה אותי אפילו ניסתה להציע לה בצורה מאוד חכמה לשמוע ממנה ולעזור לשנינו אבל היא ממש לא משתפת פעולה בכלל.
כמה פעמים במהלך השנים היא העיזה גם לענות לי שהיא לא מעונינת כי היא פשוט מיואשת.
אני עניתי לה שאני ממש לא מיואשת, כי אמא לעולם אוהבת ולעולם לא מוכנה לוותר על שום ילד . אבל זה בכלל לא עזר ולא שכנעה אותה להתאמץ בנידון.
אני קונה לה מידי פעם דברים שהיא אוהבת על מנת להראות לה כמה אני אוהבת אותה ורוצה את טובתה.
אבל שום דבר לא עוזר
אני מאוד אשמח עם יהיה לך דרך לעזור לי להחזיר הקשר הטבעי ביני לבין הבת שלי
חשוב לי לציין שהזוגיות שלנו מצוינת ובעלי משתף פעולה איתי כל האורך. הוא גם מרגיש איזה רחוק ממנה אבל לא בעצמות שאני מרגישה.