[נועה]

שלום, בתי בת 3 וכל לילה אחרי שנכנסת למיטה מתעצבנת ממשהו ( כל פעם משהו אחר) ואז מתחיל סשן של בכי היסטרי, צרחות, בעיטות בקיר. אנחנו מנסים להיות שם בשבילה לחבק לנחם אבל זה לא עוזר היא רק צורחת יותר. בדרכ זה מגיע למצב שכבר כועסים עליה אבל כמובן שזה גם לא עוזר. בבית עוד תינוקת בת 4 חודשים שמאז שנולדה אנחנו מקפידים על הרבה תשומת לב ןזמן לבד עם הגדולה. מאז ומתמיד לוקח לה שעה להירדם ולאחרונה (עוד לפני שהקטנה נולדה) התחילו ההתקפים האלה בבית. ממה זה נובע? ואם יש דרך לעצור את ההתנהגות הזאת? כואב לנו שהיא הולכת לישון בהרגשה כזאת כל לילה וגם אף אחד לא יכול לישון לפני 9 וחצי שהיא מחליטה להירגע ולהירדם.

רק לציין שהיא הולכת לישון אחרי שיגרת לילה קבועה, כירבולים במיטה ותמיד באווירה טובה ובכייף.

אשמח מאוד למענה ועזרה. תודה

דיון

[חיים עמית]

שלום נועה,
אנסה לעזור. ראשית, נברר כמה פרטים.
כשבתך כועסת וצורחת בלילה, האם זה אחרי שהיא רוצה משהו? האם תוכלי לתת מספר דוגמאות למה מעצבן אותה? מדוע זה לוקח לה שעה להירדם?
בברכה,
חיים עמית

[נועה]

תודה על המענה.

לוקח לה המון זמן להירדם בגלל שהיא ישנה בגן למרות שהיא לא זקוקה לשינה הזאת.

דוגמא מהערב, היא ביקשה לקום לשירותים ואחרי שסיימה התחילה לטייל בבית. ביקשנו שתחזור למיטה והיא לא הקשיבה אז אמרנו לה שאם היא לא תלך לבד למיטה אז נרים אותה ובסוף זה מה שקרה. ואז התחילה לבכות ולהשתולל.

אחרי שנרגעה ( ישבתי בקצה המיטה שלה ורק אמרתי לה שאני מחכה שהיא תירגע ואני פה איתה כשתסיים) ביקשה כרית לבובה שלה וכשאמרתי לה שרק בבוקר תקבל, התחיל סשן שני של בכי וצרחות (נרגעה רק אחרי שאמרתי לה שאם הבובה מפריעה לה לישון אני פשוט אקח אותה, זה גרם לה להפסיק).

[חיים עמית]

אני מבין שזה מנהג כל ילדי הגן? האם אפשר לבקש שלא תישן בגן?
בדוגמאות שאת מתארת, מה שקורה שבתך כועסת מאוד, עד כדי התקף זעם, כאשר היא מתוסכלת. האם זה קורה גם ביום? כמו כן, נראה שבאופן כללי בתכם מתקשה לקבל הוראות שלכם. לא רק בלילה. האם זה נכון?

[נועה]

כל ילדי הגן ישנים, ביקשתי שלא תישן אבל מבחינתם זה אחיד לכל הילדים.

במהלך היום היא גם בוחנת גבולות אבל יותר מקשיבה ואין כמעט בכלל התקפים כאלה. היא יודעת שהיא רק תפסיד מההתנהגות כזאת במהלך היום.

היא יודעת שאנחנו רציניים, לדוגמא בכתה מספר לילות כי רצתה לקום לשירותים עם הבקבוק מים שלה ולא הסכמנו (הסברנו לה כמובן למה). אחרי כמה לילות קשים היא כבר לא מנסה אומרת בעצמה שבלילה קמים לשירותים בלי לקחת דברים איתנו. היא פשוט מוצאת דברים אחרים לכעוס בגללם כל לילה.

[חיים עמית]

אני שמח לקרוא שבמהלך היום כמעט ואין התפרצויות זעם כאלה, ושאתם נחושים בהצבת הגבולות שלכם. לכן, אני רוצה לבחון השערה, שאולי יהיה לך קשה לבדוק אותה, כאן. האם יכול להיות שאתם נוקשים מדי לפעמים? האם יכול להיות שלפעמים מה שאתם מפרשים כבחינת גבולות או כחיפוש סיבות לכעוס, זה רצון טבעי וחשוב של בתכם לביטוי עצמי? למשל, מה מפריע לכם בעצם שבתכם תקום לשירותים בלילה עם בקבוק מים שלה? למה התעקשתם כל כך כשהיא ביקשה בלילה כרית לבובה?

[נועה]

התעקשות נובעת מזה שכך היא מורחת את הזמן בשירותים ויכולה להישאר שם חצי שעה ויותר. במהלך היום אין בעיה ללכת עם הבקבוק.
לרוב אנחנו מאוד מאפשרים לה לבטא את עצמה, אם זה בבחירת בגדים ונעליים ולקחת איתה את העגלת בובה שלה לכל מקום .

יכול להיות שההתקפי זעם בלילה נובעים מרצון לתשומת לב? למרות שאחותה נולדה כבר לפני 4 חודשים ואני מנסה שיהיה לי ולה זמן רק לנו, כמה שניתן.
אתמול (בשישי) אספתי אותה מהגן והלכנו למסעדה לאכול צהריים רק אני והיא ובילינו כמה שעות יחד. מאז (2 לילות) שהיא רגועה, הולכת לישון בלי בעיות, לא היו התפרצויות ואפילו נרדמה מוקדם יחסית. זה יכול להיות קשור לזה?

[חיים עמית]

כן בוודאי. כנראה שהלכתי להשערה מרחיקת לכת, כשהפתרון הרבה יותר פשוט.
כדאי לדבר איתה על כך בצורה ישירה. אולי לשאול אותה איך היא מרגישה עם הנוכחות של אחותה החדשה, להעלות השערה שזה קשה לה, גם אם לא תאמר זאת, ולהציע שאולי היא מרגישה שאתם פחות שמים לב אליה, ולכן היא מתקשה להירדם, ללא סצינה שבה היא תרגיש שאתם שמים לב אליה. וכמובן, להציע שאין צורך בכך, ואפשר למצוא דרכים אחרות, מהנות לכולכן. מה דעתך?

[נועה]

נשמע כמו פתרון טוב. אני אנסה לדבר איתה על זה.
דיברתי איתה על ההתפרצות והיא די הבינה שזאת לא התנהגות טובה.

לאחרונה היא החליטה שלבובה שלה קוראים גם בשם של אחותה והיא מחקה אותי ומטפלת בה כמו שאני מטפלת באחותה.

לאחרונה היא גם יותר מתעניינת באחותה, משחקת איתה ודואגת לה אבל כנראה הנוכחות שלי חסרה לה.

המון המון תודה לך על המענה והעזרה!

[חיים עמית]

ברצון. אני מקווה שהמשבר חלף, ופתרונו בצורה כזאת, יעזור לחיזוק בתכם גם בהמשך.

[נועה]

אשמח להתייעץ בעוד נושא, בנתיים ההרדמות באמת השתפרו והיא הולכת לישון בקלות ונרדמת אפילו מוקדם יותר.

אבל מאז ומתמיד היא לא הצטיינה בשינה, יכולה להתעורר באמצע הלילה לשעתיים פשוט להיות עירנית בלי דרישות, זזה מלא מתוך שינה, מדברת ואפילו בוכה מתוך שינה.

זה לא משהו שהתחיל לאחרונה (זה עוד מלפני שאחותה נולדה).

הלילה לדוגמא דיברה מתוך שינה אמרה שהיא לא יכולה ואחרי 10 דק' התחילה פשוט לבכות בהיסטריה, שהלכתי אליה היא פשוט בכתה מתוך שינה ולא הצלחתי להרגיע או להעיר אותה. בסוף פשוט הרמתי אותה אלי וחיבקתי אותה, אמרתי לה אמא פה (מספר פעמים) והיא נרגעה.

האם זה תקין? האם יש צורך לדאוג? במהלך היום היא ילדה שמחה עם ביטחון, חברותית, אוכלת טוב ואין שום רגרסיות. הולכת לגן בשמחה

[חיים עמית]

אופס… היזהרי לא ליצור בעיית שינה היכן שהיא לא קיימת. ידוע שילדים מדברים מתוך שינה ואף בוכים מתוך שינה, והוריהם, בניסיון להרגיע אותם, מעירים אותם, וכך יוצאים הפרעת שינה… אין צורך בכך. לכל היותר, אולי כדי להרגיע את עצמך, את יכולה ללטף אותה בקלות, כמעט לא לדבר איתה, עד שתירגע. אבל חלילה מלנסות להעיר אותה!

[נועה]

הבנתי אז רק אם היא בוכה לגשת וללטף/לחבק אבל חוץ מזה פשוט לאפשר לה להמשיך לישון?

[חיים עמית]

נכון, גם אם היא בוכה, עדיף לא למהר להרגיע אותה, אלא לאפשר לה להירגע לבד. רק אם זה נמשך, כדאי בעדינות רבה להרגיע.

[נועה]

הבנתי, אז ננסה באמת לא לגשת ורק אם זה יתגבר אז ללטף אותה מעט שתירגע.

תודה רבה על העזרה 🙂

[חיים עמית]

ברצון

[מאת]

תגובות