[מיטל]

שלום חיים
ראשית רציתי לומר לך שהרצאותייך במתנ"ס קלור מרתקות ונותנות כלים וחומר למחשבה לעבודתנו הקשה עם הילדים.יישר כוח על עזרתך והכוונתך.

הנושא הינו ילד בן שלוש וחצי כיום בגן עירייה טרום חובה.
לגן מגיעים ילדים שונים ,אשר בינהם יש ילדים מאוד שובבים אשר התנהוגותם מתבטאת בדיבור מילולי לא יפה ובהתנהגות פיזית לא ראויה(כמו קללות,יריקות,דחיפות וכו')
בני נגרר אחר ילדים אלו באופן תמידי לצערי.
שוחחנו עם הגננת ונעשתה הפרדה מוחלטת בניהם בגן ,אולם בשעות חצר או חוג נמשכים אחד אל השני כמו מגנט.
אנו משוחחים עם הילד בבית שלא ראוי לשחק עם ילדים שלא מתנהגים יפה,ויותר נעים שיהיו חברים טובים.יתרה מזה אנו מזמינים הביתה חברים אשר משפיעים עליו לטובה.
אך לא תמיד העניין עוזר הילד ממשיך להיגרר אחרי ילדים אלו ו"לחקות" אותם.
אודה על קבלת טיפים בנושא כיצד ניתן להשפיע על הילד בדרך אחרת.

דיון

[חיים עמית]

שלום מיטל,
תודה לך על המשוב המפרגן.
לגבי שאלתך, אכן קשה להשפיע על התנהגות הילד בגן. זה חזק ממנו, ולכן אין טעם לדבר איתו על כך שלא ישחק איתם בגן.
במה מתבטאת בבית ההיגררות שלו אחריהם, לדעתך?
בברכה,
חיים עמית

[מיטל]

תודה על תגובתך
בבית הילד חוזר על קללות ששומע מהגן וצועק בקול כמו ילד מהגן
לאחרונה החל למצוץ אצבע כשבוכה ,כשהוא מחקה ילד מהגן שלו.
ההתנהגות הנ"ל חוזרת לעיתים בהתקפי זעם ,או סתם תוך כדי משחק מלמל לעצמו מילים לא יפות וחוזר עליהםם בחיוך.
יש לציין שהילד גמול ממוצץ מגיל שנה ומעולם לא מצץ אצבע.
כמובן שאנו משוחחים עם הילד שלא נעים התנהגות זו וצריך לכבד את הבית וההורים שלו,והוא מתנצל ואומר סליחה.
אודה על תשובתך.

[חיים עמית]

שלום מיטל,
אני מבין. נכון, עליכם להבהיר לבנכם שהתנהגויות אלה לא מקובלות בבית. אפשר להוסיף אמירה אמפתית כמו: "אני מבינה שבגן אתה שומע/רואה התנהגות X, אבל בבית אנחנו לא מרשים…". חשוב לעבוד על ההפרדה בין התנהגויות בגן לבין התנהגויות בבית.
בברכה,
חיים עמית

[לירון]

שלום,
בתי בת ה3.3 נכנסה השנה לגן עירייה. היא מחקה כמעט תמיד את הילדים שסביבה גם אם קטנים ממנה וגם אם גדולים וכמובן בני גילה. היא מחקה התנהגות טובה וגם התנהגות לא נעימה. למשל אחת החברות השתטחה על הרצפה וברחה להורים והבת שלי עשתה אחריה למרות שלפני זה הייתה רגועה מאוד והייתה לידי. היא יכולה לפזר את השיער כי אחת החברות עם שיער פזור ולהוריד את הקשת בשיער מאותה הסיבה למרות שבבית היא זו שבחרה את הקשת. אלה מעט דוגמאות אבל זה קורה כמעט בכל מפגש חברתי. אני אומרת לה שהיא צריכה לעשות מה שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה ולא לעשות אחרי ילדים אחרים… אבל לא נראה שזה מזיז לה. אשמח להכוונה איך להתמודד. תודה

[חיים עמית]

שלום לירון,
על מנת שאוכל לענות לך כהלכה, אנא פתחי דיון חדש והעתיקי לשם את הודעתך זאת.
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות