[אולגה]

שלום חיים יקר. קודם כל תרשה לי להביע את הערכתי אליך..אני ובעלי מכורים לספרים שלך ומשתדלים ליישם, למרות שלא תמיד בהצלחה..
אני מאד זקוקה להתעייצות דחופה ואודה לך לתשובה:
בני בן 4 גמול לגמרי החל מפסח..לפני שבוע בעלי נסע לארה"ב נסיעת עבודה ל10 ימים.במקביל הגננת (אותה הוא מאד אוהב) נעדרה מעבודה יותר משבוע מפאת מחלה. בהתחלה התחילו "פיספוסי צואה" קטנים..הוא הייה רץ לשירותים ומנסה לנגב לבד. אמרתי "לא נורא..הקקי ברח " ובזה נגמר העניין. ב3-4 ימים אחרונים הוא כבר עושה את צרכיו בכוונה (!) בתחתונים ודורש שינגבו לו, גם עושה את זה בגן וגם בבית. בשיחה איתי אמר לי שהוא רוצה להיות תינוק. הסברתי לו שלתינוק אין אפשרו לעשות את כל הדברים שהוא אוהב (מניתי המון דברים כאלה בפניו) ואמרתי לו שאם ימשיך לעשות צרכיו בתחתונים אתיחס אליו כמו לתינוק ואמנע ממנו את הדברים "של ילד גדול"..למחרת עשה בשירותים (כי איימתי שלא נכין עוגת יום הולדת ביחד אם יתנהג כמו תינוק), ואחרי שיום הולדת עבר, חזר לעשות בתחתונים..היום גם עשה את זה בגן..אנחנו אובדי עצות..ניסינו להגיד "לא נורא..ברח.." ניסינו לדבר אליו בהגיון..בבקשה עייץ לנו מה לעשות…אחיו הצעיר כבר בן שנה ו4 חודשים וה"טראומה" הגדולה שהוא חווה אחרי לידתו, הייה נראה שכבר נשכחה…בבקשה עזור לנו.
תודה מראש
אמא מודאגת

דיון

[חיים עמית]

שלום אולגה,
נראה לכאורה שבנך במשבר עקב נסיעת אביו לחו"ל שהועצם עקב היעדרות הגננת. האם הוא מבטא בצורה אחרת את הקושי שלו בעקבות היעדרות אביו? האם שוחחת איתו על כך?
בברכה,
חיים עמית

• התגובה הזו עודכנה לפני לפני 8 years, 1 month ע"י חיים עמית.

[אולגה]

תודה רבה על התשובה המהירה..אביו חזר לפני שבוע וחצי..דברנו איתו לפני הנסיעה, במהלכה סימנו יחד את הימים עד החזרה וכמובן שאבא הביא המון מתנות בסוף..גם כל יום הם תיקשרו בסקייפ..גם הגננת כבר חזרה..מה אתה מציע לעשות? גם אם זה משבר, איך חוזרים בחזרה?ברור לי שה\"Aגרה\" שלו התעוררה לתקופה של 10 ימים וזה פוגע בבטחון של הילד, אבל מה עלינו לעשות בשביל שיפסיק עם עשיית הצרכים בתחתונים? לגבי הביטויים – אביו גם התחיל ללמוד לתואר שני מאז סוכות, וחוזר פעמיים בשבוע אחרי שהוא כבר ישן..הוא אומר בערבים האלה שהוא "לא רוצה שאבא יחזור מאוחר" ואנחנו מדברים על זה..על היעדרות הזאת הוא הגיב טוב, דברנו, אנחנו מדברים ומסבירים והכל בסדר.. מחכה לתשובתך..שוב תודה רבה

[חיים עמית]

שלום אולגה,
אם כך, האם תסכימי שעשיית הצרכים במכנסיים היא ביטוי ברור של כעס בנך על היעדרות אביו, הנמשכת? מה חלקו של האב בטיפול בילד, כשהוא נמצא? האם גם הוא דיבר איתו על הקושי שלו? האם אתם מבטאים אמפתיה לקושי, משהו כמו: "אנחנו מבינים שאתה כועס מאוד שאבא חסר לך ואולי לכן גם עושה בכוונה את הצרכים במכנסיים, למרות שאתה מסוגל לשלוט בזה"?
בברכה,
חיים עמית

[אולגה]

בוקר טוב חיים, תודה רבה על התשובה.
שוחחנו עם הילד לפני הנסיעה, במהלכה כל יום תיקשר עם אביו בסקייפ וגם סימנו ימים עד לחזרתו.
אביו החל ללמוד לתואר שני ב3-4 חודשים האחרונים ויומיים מגיע אחרי שהילד נרדם. הוא אומר ש"לא רוצה שאבא יחזור מאוחר" ואני מסבירה לו שאבא שאוניברסיטה, וכמה חשוב שילמד ומדגישה שבסופ"ש הם יבלו ביחד הרבה זמן (מה שקורה באמת בפועל). לזה הוא מגיב טוב ולא קרו שינויים בהתנהגותו.
ברור לי שבעקבות העדרות של 10 ימים של אביו וגם הגננת השיגרה שלו השתנתה ובעקבות זה חלה פגיעה בתחושת הביטחון. אני רק מבקשת עצה איך נכון לנהוג מול התופעה הזאת של עשיית הצרכים. אנחנו מדברים ומסבירים לו כמה עדיף להיות ילד לעומת התינוק, וכמה דברים נעימים אנחנו עושים יחד אחיו התינוק לא יכול או לא מורשה לעשות..גם הגננת דיברה איתו ואחרי זה עשה צריכו בשירותים..מה אתה ממליץ לעשות? תודה שוב ושבת שלום

[חיים עמית]

שלום אולגה,
לא התייחסת לשאלתי לגבי ביטוי אמפתיה לבנכם, ונראה לי שבכך טמונה הבעיה. אתם מרבים לדבר איתו מתוך דרישה/בקשה/עידוד להיות גדול, להבין את המצב וכיוצא באלה. זה בסדר, אבל חסרה אהדה, אישור גם לרגשות הקשים של בנכם: שאתם מבינים שקשה לו, שהוא כועס, שמותר לכעוס. מה דעתך? בהמשך נגיע גם מה לעשות ספציפית עם ההתלכלכות.
בברכה,
חיים עמית

[אולגה]

חיים תודה רבה שוב
הדברים שאתה אומר הם "חומר למחשבה עמוקה.."אנחנו באמת לא עושים את זה..עשהוא כועס אנחנו שואלים ומתבססים על התשובות שלו ומנסים לפתור את העניין..אני לא בטוחה שהילד בעצמו מסוגל לנסח שיש לו באמת קושי עם החזרות המאוחרות של אבא הביתה..לגבי השאלה- אביו מאד מאד פעיל..כשהוא נמצא בבית הוא המקלח, המשכיב, קם בלילות, משחק וכו' וכו'…בינתיים הילד הפסיק עם עשיית הצרכים בתחתונים אבל ההתנהגות הכללית שלו מאד מאד הדרדרה הן בגן והן בבית.האם אינך חושב שאם נשאל אותו ישירות על הכעסים בהקשר לחזרות המאוחרות של אבא, לא "נכניס לו מחשבות" לראש שאולי לא היו שם? הרי אנחנו לא נוכל לשנות את המצב..האם רק לתת ביטוי מילולי לכעסים זה עוזר? מחכה בקוצר רוח לתשובותך

[חיים עמית]

שלום אולגה,
מדובר על התקדמות משמעותית מאוד של בנכם: נעצרה הנסיגה בעשיית הצרכים. האם חיזקתם אותו על כך? כיצד עשיתם זאת? באילו מילים השתמשתם? האם שניכם עשיתם זאת?
לגבי הבעת האמפתיה, אין הכוונה לכוון אותו לכעסיו על אבא. למעשה, אני לא מציע כלל לשאול, אלא רק לבטא אהדה, משהו כמו: "אנחנו מבינים שאתה עכשיו מאוד כועס/מסתגר בתוך עצמך/נפגע ונעלב". רק אם הוא יאמר משהו, אפשר להמשיך ולעקוב אחריו. מה דעתך?
בברכה,
חיים עמית

[אולגה]

שלום חיים ושוב תודה,
כמובן שיבחנו אותו..אני אמרתי "כל הכבוד, אתה ילד מאד בוגר ואני גאה בך שהצלחת לעשות בשירותים ולא ברח לך.." מיד התקשרנו לאבא וגם הוא דרך הנייד אמר דברים דומים. ככה עשינו 3-4 פעמים..
לגבי הדרדרות בהתנהגות הכללית-
אחרי כם פעם שאנחנו מקבלים דיווח מהגננת על משהו שהוא עשה אנחנו יושבים בבית ביחד בערב ומדברים על זה בצורה מאד רצינית. מנסים לגרום להזדהות מצדו ומסבירים לו שהתנהגות "כזאת וכזאת" גורמת לנו עצבות וגם הגננת שאותה הוא כה אוהב עצובה כשהוא לא מקשיב ומתנהג לא לי כללי הגן..יש לי הרגשה שהוא נהנה מהשיחות האלה..אומנם הוא אומר שהוא מצטער ולפעמים אף בוכה כשבעקבות השיחה אנחנו מונעים ממנו את מה שהוא אוהב (סרט מצויר, משחק מסוים וכדומה) ומסבירים שזאת תגובתנו להתנהגות זאת, אבל נדמה לי שבפנים הוא נהנה מתשומת הלב המיוחד בה הוא זוכה מהגננת וגם מאיתנו..אני מסכימה איתך, שסביר להניח כי ההדרדרות הכללית היא בעקבות השינויים שהילד חווה אבל האם אנחנו עושים דברים נכונים בכדי לעצור אותה? הילד "מכור" לתשומת לב של מבוגרים ואני חוששת שיבחר אפילו ב"תשומת לב שלילית" רק בשביל לקבל יחס נוסף מהגננת או מאיתנו (למרות שממני זוכה לשעות רבות של זמן איכות, והאמת שבבית התנהגותו טובה בהרבה מאשר בגן, מה שאני הייתי מעדיפה שיקרה הפוך..).

[חיים עמית]

שלום אולגה,
בהחלט יכול להיות שההתנהגות והשיחות הפכו למקור לתשומת לב, גם אם תכני השיחות שליליים. אני מציע שתחדלו מכך לגמרי! פשוט הפסיקו להתייחס להתנהגויות השליליות בגן, וכדאי גם להמעיט בקבלת דיווחים מהגן. במידה ועולה התנהגות כזאת, צריך להתייחס אליה בקיצור: "אני מבינה שהיה לך קשה/כעסת/נפגעת אבל לא זאת הדרך", בלי להעמיס עליו רגשות אשמה מיותרים.
בברכה,
חיים עמית

[אולגה]

תודה רבה חיים..זאת עצה משמעותית ודרך חדשה עבורנו. נתחיל לשנות את דרכנו ביחס להתנהגותו השלילית בגן ונראה מה יהיה. תודה רבה שוב.

[חיים עמית]

ברצון

[ג'ולין]

שלום חיים עמית,
אני אמא לשחר – בן ארבע וחצי. בקיץ האחרון נולד לו אח ויש אח נוסף בבית הגדול ממנו בשתיים וחצי – כך שהוא ממוקדם באמצע.

לפני כחודשיים שחר חוזר בכול יום עם קקי בתחתונים בטענה שהישרותים בגן לא נקיים. אני מניחה ויודעת שמדובר בצורך שלו לבטא שליטה בעקבות הולדת האח או רצון לקבל תשומת לב ברמה שבה מקבל האח הקטן. הוא מעוניין שאנגב לו ולא מוכן לנגב לבד. התחלתי לעבוד איתו באופן התנהגותי דרך טבלא ושלשלום חל שיפור שכן הוא ניגב לבד.
עם זאת,לצערי נדמה לי שהלחצי אותו ובשבת הוא נמנע מלגשת לשירותים – אני מניחה שכתוצאה מלחץ שמא הוא לא יעמוד בציפיות שלי.
אני יודעת שהדרך הטובה להתמודד עם התופעה היא להכיל ולהיות אמפתית לקנאה ולצורך. עם זאת, אשמח לשמוע ממך כיצד לבטא או למקד את האמפתיה, כיצד להסיע אותה ממקום מעצים ומקדם שלא ישאיר אותנו תקוע – כי אני מרגישה שעשיית הצרכים בתחתון או התאפקותו בסך הכול פוגעת בו במהלך היום – בו הוא רוב השעות בגן…

אשמח להתיחסות ותודה רבה רבה
ג'ולין

[חיים עמית]

שלום ג'ולין,
אשמח לנסות לסייע.
אנא העתיקי שאלתך כהודעה חדשה ולא בשרשור של הודעה אחרת, כפי שעשית כאן, ואתייחס לכך בהקדם.
בברכה,
חיים עמית

[שרון]

שלום,
פונה אליך בנוגע לבת 4 , בת יחידה, גמולה מגיל שנתיים וחצי.
לאחרונה היו מספר שינויים בחיינו: פרידה מבן הזוג שלי ומעבר לגן חדש.בימים האחרונים הילה לעשות את צרכיה במכנסיים (כולל צואה). כשאני שואלת אותה מה קרה עונה לי ״שלא הספיקה להגיע לשירותים״. יש לציין שזה קרה פעם אחת כשהיא הייתה איתי אצל חברים. (ביקשה להגיע לשרותים רק כשאר כבר ברח לה).
זה קורה ממש מידי יום בשבוע האחרון.
אני מנסה להיות ממוקדת ופשוט לנקות אותה ולהגיד ״קקי ופיפי עושים בשירותים!״ ומסה לא לעשות ביג דיל מזה.
הילדה נמצאית בטיפול רגשי על רקע אי קשר עם אביה מאז שנולדה בערך.
מה עושים???? אנא עזרתך

[חיים עמית]

שלום שרון,
האם תיאותי להעתיק דברייך כהודעה נפרדת ולא בשרשור הארוך הזה? לתועלת הקוראים השקטים.
בברכה,
חיים עמית

[רותם]

שלום בני עוד מעט בן ארבע גמלנו אותו בגיל שנתיים ותמיד היה לו קטע אם הקקי וישר שראיתי וגם אמר שיש לו קקי הייתי שמה אותו בדיוק שהקקי אמור לצאת והיה עושה היום שנכנס השנה לגן עירייה הילד התבייש להיכנס לשירותים ופיספס בתחתונים קצת לקחנו אותו הביתה קילחנו אותו ואמרנו לו שזה לא נורא לפספס מאותו יום הילד לא עושה קקי בשירותים הוא מתאפק וכל פעם התחתונים מתלכלים קצת אני כבר ממש מוטרדת וחסרת סבלנות אשמח שתעזור לי איך אני גורמת לו לחזור לעשות קקי בשירותים

[חיים עמית]

שלום רותם,
אנא העתיקי שאלתך כהודעה חדשה ואתייחס אליה בהקדם.
בברכה,
חיים עמית

[דנה בלולו]

שלום,
הבן שלי בן 5.5, גמול מגיל שנתיים בוקר וגיל שנתיים וחצי לילה. בשבועיים האחרונים לא רוצה ללכת לשירותים לעשות קקי , כשנשאל למה אמר שהשירותים רחוק מידי והוא לא מספיק. יש התחלה של קקי בישבן ואם אני לא מתעקשת להושיב אותו או ״תופסת אותו על חם בפרצוף מתאמץ״ הוא לא הולך. לא מציין קושי רגשי. ברקע, אני בהריון חודש חמישי, הוא מצפה לתינוקת ומביע אמפתיה מוחלטת להריון, מציע לי לנוח, לאכול משהו שאני אוהבת ואפילו מקפיד שאשתה מים. מאפשר לי מנוחה כשצריך ולא מביע קושי או חרדה, אפילו מבקש את התינוקת איתו בחדר ולעזור בכל המטלות שיבואו. בנוסף מאובחן ב ocd סלקטיבי, פער בין הרגש להבנה. ברגשי מתואר כבן 5 ובהבנה בן 8. מעט טקסים, בעיקר בפריטי לבוש ומעט טיקים קוליים כגון כחכוך.. בבית תקשורת מקרבת. אודה לעצה 🙏🏻

[חיים עמית]

שלום דנה,
אנא העתיקי את שאלתך כהודעה חדשה ואתייחס אליה בהקדם.
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות