[לירון]

שלום,
בתי בת ה3.3 נכנסה השנה לגן עירייה. היא מחקה כמעט תמיד את הילדים שסביבה גם אם קטנים ממנה וגם אם גדולים וכמובן בני גילה. היא מחקה התנהגות טובה וגם התנהגות לא נעימה. למשל אחת החברות השתטחה על הרצפה וברחה להורים והבת שלי עשתה אחריה למרות שלפני זה הייתה רגועה ומאוד נעימה. היא יכולה לפזר את השיער כי אחת החברות עם שיער פזור ולהוריד את הקשת בשיער מאותה הסיבה למרות שבבית היא זו שבחרה את הקשת. אלה מעט דוגמאות אבל זה קורה כמעט בכל מפגש חברתי. אני אומרת לה שהיא צריכה לעשות מה שהיא רוצה ואיך שהיא רוצה ולא לעשות אחרי ילדים אחרים… אבל לא נראה שזה מזיז לה. אשמח להכוונה איך להתמודד. תודה

דיון

[חיים עמית]

שלום לירון,
את מתארת תופעה טבעית של חיקוי בגיל הרך, אף כי אולי בצורה מוגזמת. וגם רצונך לעזור לה לעשות מה שהיא רוצה ולא לעשות אחרי ילדים אחרים, הוא ראוי.
האם יש עוד ילדים במשפחה? כיצד בתך מתנהגת בבית? האם גם כאן היא מחקה ואם כן את מי? האם יש עוד מישהו בבית שפחות עושה מה שהוא רוצה?
בברכה,
חיים עמית

[לירון]

יש לה אחות קטנה בת שנתיים, היא לפעמים מחקה גם את אחותה. הקטנה לרוב לא מחקה את הגדולה. יכולה אולי תוך כדי משחק קצת לחזור אחריה אבל הקטנה עושה מה שהיא רוצה.

[חיים עמית]

האם תוכלי לספר קצת על ההתנהגות הכללית שלה בבית: שינה, אכילה, משחקים, עצמאות, הרגלי ניקיון וכיוצא באלה.

[לירון]

הרגלי השינה שלה סך הכל טובים, היא נרדמת במיטה. לאחרונה בגלל המצב הבטחוני התחילה לבקש שנשב לידה כשהולכת לישון ואנחנו מקבלים זאת בהבנה.
אכילה אם לא נתעקש שתאכל היא לא תאכל כלום מלבד שטויות. (בגן לא אוכלת את המנה הבשרית, רק את הפחמימה). אז לפעמים אנחנו מתערבים ומאכילים.
לגבי משחקים יותר קשה לה לשחק באופן עצמאי ואנחנו משתדלים כמה שיותר אבל היא מאבדת עניין מהר. הרגלי נקיון אנחנו כמובן מקלחים, נקיון לאחר שירותים עוזרים לה בעיקר להתנקות לאחר יציאות. לגבי עצמאות היא כמובן רוצה לעשות הכל בעצמה אבל מתעצבנת ובוכה אם לא מצליחה. אנחנו מעודדים ומלמדים ומסבירים לה איך לעשות אבל היא לא תמיד משתפת פעולה ולפעמים פשוט בוכה בכי היסטרי שלא מצליחה. למשל בגינה בחוץ יש סולם, היא יודעת לטפס עליו יפה מאוד. אבל לפעמים שמועדת או לא לוקחת תנופה מספיק חזקה היא ממש בוכה ואומרת שהיא לא יודעת לטפס ואז מפסיקה לעלות מהסולם.

[לירון]

שכחתי לציין שיש פה ושם התעוררויות בלילה, בעיקר מחפשת מוצץ/חיתולי. ההתעוררויות ברוב הפעמים הן בבכי. ואז רוצה שוב שנשב לידה.

[חיים עמית]

בסדר. בסה"כ נראה שהכל מתאים לגילה. כדי לשים לב להתייאשות המהירה שלה, לקושי שלה להתמודד עם קשיים. יתכן שזה קשור לתופעה המטרידה אתכם: החיקוי.
בכל מקרה, אני מציע לכם בעניין הלימוד להיות היא עצמה פחות לדבר את זה – לומר לה, להטיף לה, לכעוס עליה – ויותר להדגים לה. ההדגמה יכולה להיות בשני מישורים.
המישור הראשון הוא אתם עצמכם. למשל, את מתלבטת מה ללבוש/לבשל/לראות בטלוויזיה. את אומרת בקול: אולי כדאי שאתלבש/אבשל/אצפה כמו X? לא, אני רוצה שזה יהיה משהו שאני באמת רוצה" וכו'.
המישור השני הוא היא אבל דרך משחק. למשל, "בואי נשחק שעכשיו את עושה בדיוק כמוני ואחר כך אני עושה בדיוק כמוך", או "בואי נשחק שאת בוחרת משהו שאת רוצה ואני מנסה לשכנע אותך להחליף אותו ואת מתנגדת" וכו'.
מה דעתך?

[לירון]

תודה רבה על העצות. אני אנסה לעשות את זה איתה. אני רוצה איכשהו לחזק את הבטחון שלה שתבין שמה שהיא עושה הוא בסדר ולא חייב לעשות מה שאחרים עושים. יש דרך לעשות את זה בצורה טובה בלי להטיף לה ?

[חיים עמית]

כאמור, פחות לא להטיף ואף לא להסביר אלא להדגים ולשחק.
כמו כן, אני מציע לך אך ורק לחזק התנהגויות חיוביות. כלומר, במקום להתמקד בשלילי, להעיר לה כל פעם שהתנהגותה מפריעה לך, לעודד ולחזק את ההתנהגות הראויה כאשר היא קורית: כשהיא פועלת לפי מה שנכון לה, אומרת מה היא רוצה, מתעקשת על מה שחשוב לה וכיוצא באלה. את חושבת שתוכלי לעשות זאת? זה לא קל, זה דורש שינוי גדול בהתמקדות.

[מאת]

תגובות