[אריה לוי]

ערב טוב,
אשתי ואני נחשפנו לפני כשנה ויותר לתופעה מעניינת אצל הילדה שלנו שהעלתה אצלנו סימני שאלה. אקדים ואומר שעד כמה שאני יכול להיות אוביקטיבי ובהתייחס גם לפידבקים ממכרים רבים – אשתי ואני הורים נפלאים לילדים נפלאים ובריאים בנפשם לחלוטין. התופעה שנחשפנו אליה היא שבכל פעם שיש אינטרקציה ביני לבין אשתי שיש בה גילוי חיבה כלשהו (נשיקה, חיבוק, נגיעה של חיבה וכיוצ"ב), באותו רגע מיד הילדה שלנו בת ה-3 וחצי מתפרצת בצעקות אימה וצרחות, כועסת עלינו ורצה אלינו לתת לנו מכות. זה לא קורה ולא קרה אצל הילדים האחרים, יתכן ובגלל שהם עדינים יותר באופי ויתכן ובגלל שהם לא חוו משהו שהילדה הזאת חוותה. הגיעו הדברים לידי כך שאפילו כאשר הדגמנו משחק אני ואשתי של מסירות משותפות- הילדה התפרצה בזעם ורצה מיד לתת לנו מכות מחאה (לא שזה מכאיב, אך זה מסמל כמובן את הכאב שלה). אוכל להוסיף כי הילדה מראה סימנים שהיא דואגת בדאגה יתירה לאמא שלה (האמא רצתה לעלות על מתקן משחקים כדי להדגים לילדה המפוחדת כיצד לעשות זאת, והילדה פחדה על האם שלא יקרה לה דבר ולא נתנה לה לעלות וכיוצ"ב), ויתכן שהיא מרגישה או חשה שאני מסכן את המקום שלה בקשר ולוקח לה את האם? אולי מדובר בכך שהיא נחשפה לאיזה אקט מיני שהיינו בו וכתוצאה מכך היא נחרדת מכל גילוי המתקרב לכך?
אשמח לשמוע אם יש לך כיוון.

דיון

[חיים עמית]

שלום לך,
אתה מתאר תופעה ידועה, קושי של ילדים לחוות גילוי חיבה אצל הוריהם, בדרך כלל בגלל קנאה וחשש לאיבוד תשומת הלב, אולם עוצמתה של התופעה אצל בתכם חריגה. האם ילדכתם מגיבה בדרך כלל בצורה עצימה שכזאת, גם במקרים אחרים של תסכול או כעס? אתה גם מתאר הזדהות רבה של בתכם עם אימה. האם המכות או גילויי הכעס כשאתם ביחסי קרבה מכוונים יותר כלפיך? ולבסוף השערתך לגבי אקט מיני שנחשפה אליו, האם היא תיאורתית או מסתמכת על אירוע שקרה?
בברכה,
חיים עמית

[אריה לוי]

שלום ותודה על התשובה המהירה,
א. הילדה שלנו ילדה עם "אופי". היא מגיבה בהתפרצויות חזקות והיא מתעקשת הרבה, מה שמצריך מאיתנו יותר אנרגיות (להכניס לחדר כאשר היא מגזימה ולעשות לה פסק זמן, לעשות לה חיבוק דוב ולהרגיע אותה וכו'). אמנם יש משהו קצת יותר חריג בהתפרצויות עקב גילויי חיבה שאני מדבר עליהם, מדובר במעבר חד ממצב רוח שמח למצב רוח של כעס וזעם. יתכן ומדובר על אותו גל של התנהגות, אך נראה שזה מעט יותר חריג, וכאמור לעיל.
ב. אני אכן טוען שהילדה מזוהה יותר עם האם, בנוסף לכך שלאחר גילוי חיבה שהיא מתפרצת כלפיו, היא מוכנה לחבק את האם בלבד ולא אותי, ומתנחמת בידיה ולא בידי. בנוסף באופן כללי היא יותר מגלה כלפיה אכפתיות, רודפת אחריה שהיא נעלמת ומחפשת אותה (לא בצורה אובססיבית אבל יותר מאשר היא מגלה התנהגות זו כלפיי), שמחה לראות אותה וכו', ודואגת לה אם היא עושה מעשים שנראים כמסוכנים בעיני הבת וכו'.
ג. שהילדה היתה בת כ-שנה וחצי, היא היתה ישנה לפני כן ועד אז איתנו בחדר ובמיטה, וכאשר היינו ביחד ביחסים מלאים, היה פעמים שהיא התעוררה לרגע וחזרה לישון ושמא נחשפה ונצרב אצלה משהו בזיכרון שגרם לכך. אציין שלא היה מדובר בראיה משמעותית מתוך תודעה מלאה וגם לא היה מדובר שהיינו שנינו גלויים לחלוטין אלא מתחת לשמיכה וכו'.
שוב תודה.

[חיים עמית]

אם כך, נראה לי שאפשר להשמיע צפירת הרגעה.
תגובתה של בתכם לגילויי החיבה ביניכם נראית חריגה ביחס לילדים אחרים, אך היא אינה חריגה ביחס לעצמה: כךהיא מבטאת את רגשותיה. יתכן בהחלט שעיקר החשש של בתכם הוא מאובדן תשומת הלב של אימה, בגלל החיבור החזק ביניהן, וגם זה טבעי.
ולגבי יחסי המין, לא נראה לי סביר שהמעט שהיה שם, אולי, נצרב בזכרונה בצורה שלילית כל כך.
בקיצור, המשיכו להיות הורים נפלאים לילדים נפלאים, שהם גם מאתגרים, לפחות בתכם זאת…

[אריה לוי]

רב תודות. רק השאלה היא כיצד להמשיך מכאן, האם להרגיל אותה אט אט לאינטרקציה שבנינו או שמא לחכות עם זה עד לגיל מאוחר יותר?
שאלה מאתגרת מעט יותר: באיזה אופן כן היית רואה זאת כחריג מהמצב הנורמלי?
ושוב המון תודה על המענה המהיר והאדיב.

[חיים עמית]

בוודאי שאסור לכם לוותר על מתנה נפלאה זאת, גם לכם וגם לה: קשר זוגי קרוב ומחבק. גם אם כרגע קשה לה עם זה, היא לומדת שיעור חשוב מאוד לחיים, דרך הדוגמה האישית שלכם. האם ניסיתם לצרף אותה אליכם מדי פעם כשאתם מתחבקים? האם ניסיתם להביע אמפתיה לרגשותיה, יחד עם הסבר על החשיבות של קשר קרוב בין הורים? האם ניסיתם לעשות איתה משחק שבו אתם מחבקים כל אחד מחבק בתורו מישהו אחר?
החריגות מהמצב הנורמלי תהיה אם בתכם תקבל את הקרבה ביניכם בשמחה ובאושר ותעודדכם להמשיך בכך…

• התגובה הזו עודכנה לפני לפני 8 חודשים, 3 שבועות ע"י חיים עמית.
• התגובה הזו עודכנה לפני לפני 8 חודשים, 3 שבועות ע"י חיים עמית.

[מאת]

תגובות