[נעמי]

לפני 3 חודשים זכיתי בתואר הנכסף סבתא.
אני בת 66 וזה הגיע סוף סוף
אני האם של הבעל
כלתי יתומה מאם ואביה נשוי בשנית ויש לו 2 ילדים מהאישה החדשה
בתחילה נהגתי להגיע בין 3-4 ימים בשבוע
עזרתי בכל מה שהיה, כביסות, ניקיונות, סידור הבית, בישולים לא היה צריך כי בהתחלה המבקרים היו מביאים
היום הביקורים שלי הפכו לאחת בשבוע
כשאני מגיעה אם יש בלגן בבית אני נותנת יד ומסדרת מה שיכולה
כלתי מאד שתלטנית
הבן שלי הפך למשרת שלה (אני שותקת נא להירגע 🙂
היא בקושי נותנת לי להיות עם הבן, גם כשהוא על הידיים שלי היא חגה מסביבי כמו דבורה מעל פרח
אבל אני לא נשברת מזה, ממשיכה להגיע מחייכת נותנת להם הרגשה מעולה שכייף לי איתם, והאמת שהנכד הוא פשוט פלא הבריאה והוא שווה הכל.
שאלה שלי מה התדירות שבשלב הזה נהוג להגיע לזוג (אני גרה כ-35 ק"מ רחוק מהם)
ואיך להתקרב רגשית לכלתי? הרי תמיד הצהירה שאני האמא שחסרה לה
הכל השתנה עם הלידה.

דיון

[חיים עמית]

שלום לך,
את ראויה להרבה הערכה על היכולת שלך להכיל את התסכולים שאת מתארת, גם בהקשר לבנך וגם בהקשר לנכדך.
תדירות מפגשים עם הנכדות והנכדים אינה משהו סטנדרטי, שיש איתו מוסכמה. ושימי לך שכתבתי מפגשים ולא ביקורים. יש סבתות וסבים שנפגשים באופן לא קבוע עם הנכדות והנכדים. זה לא משהו קבוע, וזה יכול להיות הרבה או מעט. נראה לי שפעם בשבוע יכול להתאים לכם, במיוחד לנוכח הקשיים שאת מתארת.
לגבי התקרבות רגשית לכלתך, זה כבר עניין מורכב בהרבה. האם יש לך אפשרות לדבר איתה בצורה פתוחה וכנה?
בברכה,
חיים עמית

[מאת]

תגובות