גמישות הורית – מתוך הפרק העשירי, גמישות בהורות

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012

הורים כמנהיגים, מודן, 2006  והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

מנהל אתרי האינטרנט: "עמית בעין החורש" ו"לומדים מהבית עם הפסיכולוג חיים עמית"

 

מתוך הפרק עשירי: גמישות הורית – סיום וסיכום, בספר "הורים כמנהיגים"

"אם המכשיר היחיד שבידך הוא פטיש, אתה נוטה לנהוג בכל הדברים כאילו הם מסמר".(אברהם מאסלאו)

מהי גמישות בהורות

תיאור מקרה: הורים לא שומעים בעצתי ו… מצליחים!

משפחה התייעצה איתי בקשר לגניבות כסף שהתרחשו בביתה בתקופה האחרונה. ההורים חשדו במיוחד באחד מילדיהם. הצעתי להורים לשוחח על כך בצורה גלויה עם כל בני המשפחה, מה שלא העזו לעשות עד כה. בהמשך כתבה לי האם: "אני מקווה שלא תכעס עלינו, אבל לא עשינו כעצתך. לפחות לא בדיוק כמו שהצעת לנו. יעצת לנו לשוחח על כך עם כל בני המשפחה. הסברת לנו שסודות במשפחה הם דבר לא ראוי, והסכמנו איתך. אבל חשבנו על כך פעם נוספת והיה לנו ברור שעם הילד שלנו זה לא יעבוד, לפחות לא בשלב הזה. הוא כל כך חשדן, לא סומך על אף אחד, במיוחד לא על אחיו, שאם היינו מדברים על זה כולם ביחד, זה היה מייד 'מפוצץ' את העניין ולא היינו משיגים דבר. לכן החלטנו לקבל את המלצתך לפתוח את הנושא, אבל לעשות את זה רק איתו לבד. גם כך זה היה קשה, אבל זה הצליח."

 

מעשה המנהיגות ההורית יושלם כאשר הורים יצליחו לפעול בגמישות עם ילדיהם. למעשה, כאשר הורה פועל בגמישות הוא מממש את כל מיומנויות המנהיגות האחרות בהורות. לכן, מובאת מיומנות הגמישות ההורית בסיומו של ספר זה – גם כמיומנות מנהיגות הורית חשובה נוספת וגם כסיכום של כל מעשה המנהיגות ההורית.

כמו מפקד בקרב, המקבל החלטות בהתאם לתנאים המשתנים – גם אם ההנחיות שקיבל לפני הקרב היו אחרות, וגם אם החלטותיו מנוגדות למודל הלחימה התיאורטי – כך גם הורים צריכים להתאים את התנהגותם לנסיבות המשתנות במשפחתם. שום חוק או מודל כלליים אינם יכולים לתת תשובה מדויקת שתהיה נכונה תמיד, בכל מצב, בכל תנאי. גם התיאוריה הטובה ביותר אינה יכולה להחליף את שיקול הדעת של ההורה המתמודד במצבים ובתנאים ייחודיים במשפחתו.

גמישות בהורות פירושה יכולתם של הורים להסתגל לשינויים המתרחשים במשפחתם. הבעיה המסוימת שיש להורים המסוימים, עם הילד המסוים, בגיל המסוים, שונה מבעיה דומה עם אותו ילד, בנסיבות אחרות, ולבטח  שונה מאותה בעיה אצל ילד אחר. הצבת גבולות בהליכה לישון לילד בן שלוש וחצי אינה דומה להצבת גבולות בנושא זה לילד בן עשר וחצי, ושונה מאוד לגבי ילד בן חמש-עשרה וחצי. התמודדות עם אי-הכנת שיעורי בית של ילד נבון, שהתרגל שהוריו עושים בשבילו את מה שקשה לו, שונה לחלוטין מהתמודדות הורים עם קשיים בהכנת שיעורי בית שיש לילד לקוי למידה ובעל מוטיבציה טובה. הורה שינסה להתמודד בצורה נוקשה – באותה שיטה בדיוק ובלי להתחשב בתנאים השונים ובנסיבות המשתנות – יגרום עוול גדול לילדיו ולעצמו.

תיאור מקרה: אמא פועלת בנוקשות כשהיא מחנכת את בתה מגיל צעיר להרזיה

נערה בכיתה י' הגיעה לטיפול לאחר משבר חמור של הרזיה קיצונית המלווה בהקאות (אנורקסיה). בבירור ההיסטוריה המשפחתית התגלה שהאם סובלת שנים רבות מהשמנת-יתר והיא מטיפה לבתה בנושא האכילה שלה, מגיל צעיר מאוד, בצורה נוקשה ומעוותת. מספרת הנערה: "אני זוכרת איך עוד בגן אימא שלי דרשה ממני לעשות דיאטה! אני זוכרת איך היא טפטפה לי בראש שאסור לאכול מהר, שאם אוכל הרבה אהיה שמנה, שצריך לאכול כל דבר בחלקים ועוד. מאז כל דבר מתיקה שאני אוכלת, אני חותכת לעשרים חלקים לפחות, ולא מצליחה ליהנות מאוכל. הייתי יכולה להבין אולי את היחס שלה אלי בנושא זה אם באמת הייתי אוכלת הרבה, אבל לא. אולי הייה הצדקה לדבר איתי על אכילה מתונה בגיל יותר מבוגר. נראה כאילו אימא ידעה מראש מה צריך לקרות איתי, וכלל לא היה לה אכפת אם מתאים לי או לא, ומה אני מרגישה בקשר לזה. אני בטוחה שהיא דפקה לי את החיים, לפחות בכל מה שקשור לגוף שלי. לא פלא שהגעתי לאנורקסיה."

 

יחד עם זאת, חשוב להבהיר שגמישות הורית אין פירושה ויתור של ההורים על ציפיותיהם ועל דרישותיהם המתאימות מילדיהם. הורה שמוותר על דרישתו מילדו – למשל, שלא יראה תוכנית טלוויזיה אלימה במיוחד, בטענה ש"אין לי יותר כוח להתמודד איתו" – אינו פועל בגמישות אלא בתבוסתנות הפוגעת בהתפתחות ילדו. הורה המרים ידיים מול התקפות הזעם של ילדו שאינו מקבל את אשר הוא רוצה באותו רגע, ומנמק זאת בכך ש"אני אוותר עכשיו, כי אני לא רוצה ללכת עם הראש בקיר", עוטף את התנהגותו הנכנעת והמזיקה בעטיפה של גמישות לכאורה. במילים אחרות, אין סתירה בין גמישות לבין עמידה על דרישות. להיפך, הורה גמיש הוא הורה שמצליח להשיג את מטרותיו בדרך חכמה יותר.

תיאור מקרה: עמידה על דרישות וגמישות במריבות בבוקר

אם חד-הורית לשתי בנות צעירות, בנות ארבע וחצי ושבע, הגיעה לטיפולי עם תלונה על מריבות קשות בבקרים עם בנותיה. התברר שכל לילה האם עוזרת לבנותיה לבחור מה תלבשנה בבוקר, כיוון שחשוב לה לטפח בבנותיה מגיל צעיר יכולת החלטה עצמאית ואחריות. הבנות אומנם בוחרות בגדים, ואולם בבוקר הן רוצות בגדים אחרים ומבקשות את עזרת האם בבחירה המחודשת. האם כועסת עליהן, רבה איתן, מנסה להכריח אותן ללבוש את מה שהחליטו בלילה ובמקרים רבים מלבישה אותן בעצמה. כתוצאה מכך, מתארכת היציאה מהבית והן אף מאחרות לגן ולבית הספר.

הסברתי לאם שבמריבות עם בנותיה בבוקר על צורת לבושן היא למעשה מוותרת על ציפייתה שבנותיה תיקחנה אחריות על עצמן. בסופו של דבר, היא לוקחת אחריות במקומן. הצעתי לה לגלות גמישות מסוימת מבלי לוותר על דרישתה ולומר לבנותיה שהיא עומדת לרשותן לעצה בקשר לבגדים רק בשעות הערב. אם הן לא תרצנה ללבוש את הבגדים שתחלטנה עליהן בערב, היא תאפשר להן לבחור בגדים אחרים, אך לא תעזור להן בכך. אם לא תצלחנה לבחור בגדים עד השעה הנקובה ליציאה מהבית, היא תיקח אותן כמו שהן, בכל צורת לבוש.

בפגישה הבאה דיווחה האם שהבקרים השתנו לגמרי. במרבית המקרים הבנות לבשו את מה שבחרו בלילה. בחלק מהמקרים הן לבשו בגדים אחרים. בכל מקרה, הן עמדו בזמנים והבקרים התנהלו ללא מריבות.

 התנאים לגמישות הורית

גמישות בהורות מחייבת שני תנאים פסיכולוגיים: ראשית, שתהיה בידי ההורים יותר מדרך פעולה אחת; שנית, שיצליחו להתאים את דרכי הפעולה שלהם לנסיבות המשתנות במשפחתם.

יותר מדרך פעולה אחת

"לבעלי ולי יש ויכוח מר בקשר לבכי בלילה של התינוקת שלנו בת השלושה חודשים. עד עכשיו היא התנהגה נהדר, ישנה היטב בלילה והתעוררה להנקה בלבד. בימים האחרונים היא החלה לבכות ולצרוח, ביום ובלילה. בעלי טוען שאסור לנו בשום פנים ואופן לקחת אותה על הידיים יותר מפעם אחת בלילה כשהיא בוכה, שכן לדעתו צריך להרגיל אותה שבלילה ישנים. הוא טוען שאחרת חיינו לא יהיו חיים והבת תישאר מפונקת וחלשה. אני, לעומת זאת, טוענת שחייבים תמיד להיענות לה כשהיא בוכה, שכן כנראה שהיא סובלת וצריכה עזרה ונחמה. אם לא נעשה את זה, כך אני חושבת, אולי היא תפסיק עכשיו לבכות בלילה, אבל ייגרמו לה נזקים נפשיים בעתיד. שנינו מאוד החלטיים ואפילו נוקשים בגישות שלנו. הוא טוען ש'רק כך' ואני טוענת ש'רק כך'. מי צודק?"

יש הורים שמאמינים שבהורות קיימת רק דרך אחת הנכונה תמיד, בכל מצב – לכעוס או ללטף, לדבר בנזיפה או ללחוש דברי פיוס, לתמוך או להגביל, להעניש או להבין. אלה הם בדרך כלל הורים שואפי שלמות, שחשיבתם הכללית בחיים תבניתית ונוטה לקיצוניות – שחור או לבן, טוב או רע, הכול או לא כלום. כאשר ההורים נצמדים לדפוסי פעולה נוקשים שאינם משתנים בהתאם לנסיבות, נוצרים מתחים ומאבקים מיותרים בינם לבין עצמם ו/או בינם לבין ילדיהם, והם אינם מאפשרים לילדיהם להתפתח בקצב הנכון ובדרך המתאימה להם. לכן חשוב שהורים לא יהיו מקובעים לדרך פעולה אחת, אלא שתהיינה בידיהם מספר דרכי פעולה. עליהם להיות גם תקשורתיים וגם מציבי גבולות, גם נותני דוגמה אישית וגם מעצימים, גם קרובים לילדיהם וגם רחוקים מהם, גם מסוגלים לפעול לבד וגם יודעים לשתף פעולה ביניהם . לא ניתן להסתגל לשינויים ולהגיב כלפיהם ביעילות אם אין מאגר של דרכי תגובה, כלים ומיומנויות. אני מקווה שבשלב זה של סיום קריאת הספר אתם מכירים היטב את מיומנויות המנהיגות ההוריות שהצגתי כאן. שליטה בהן מהווה בסיס טוב דיו לגמישות הורית. יש לשער שחלק מכם מכירים מיומנויות אלה מניסיונכם ההורי הקודם, וקריאת הספר חיזקה אתכם בהן. חלקכם לומדים להכירן כאן לראשונה ואתם תוהים כיצד ליישמן ביעילות במשפחתכם. אביא שתי דוגמאות כיצד שליטה במגוון מיומנויות המנהיגות ההורית יכולה לעזור להורים לפעול בצורה יעילה עם ילדיהם בנושאים שונים.

יותר מדרך פעולה אחת, בגיל הרך

למשל, אתם רוצים שילדכם בן השלוש ישב כהלכה ליד השולחן. אם תנסו רק לכפות עליו זאת בנוסח "אתה נשאר ליד השולחן עד שהצלחת שלך תהיה ריקה"; או שרק תבקשו ממנו ותתחננו לפניו – הנכם פועלים בנוקשות וסיכוייכם להצלחה נמוכים. לעומת זאת, אם תחליטו שאתם מנסים להגיע לתוצאה בדרך שיטתית (חשיבה אסטרטגית/התמקדות בעיקר), ולכן תכבו את הטלוויזיה ואת המחשב לפני האוכל כדי שלא יסיחו את דעת הילד במהלך הארוחה (הצבת גבולות + תקשורת דיאלוגית/הקשבה אמפתית); ו/או תפעילו טיימר שיראה לילדכם מתי מותר לו לעזוב את השולחן (הצבת גבולות + תקשורת דיאלוגית/הקשבה אמפתית); ו/או תשתדלו לאכול ארוחות רבות ככל האפשר ליד השולחן כדי שהילד יתרגל (דוגמה אישית); ו/או תגבילו את האכילה שלו במכונית ובמקומות אחרים (חשיבה אסטרטגית/זיהוי הזדמנויות); ו/או תשבחו את שיתוף הפעולה של הילד איתכם (למשל, תאמרו: "יפה איך שאתה יושב ליד השולחן. אנחנו אוהבים שאתה יושב איתנו" (הצבת גבולות/חיזוק חיובי)  – תפעלו בגמישות תוך שימוש במגוון מיומנויות הוריות. אפשר לשער שבעקבות זאת, בנכם ישב כהלכה ליד השולחן.

יותר מדרך פעולה אחת, בגיל בית הספר

או למשל, אם אתם רוצים שילדכם בן השבע לא יתמכר לטלוויזיה – אם רק תפצירו ותחזרו ותפצירו בו, או אם רק תאיימו ותחזרו לאיים עליו בעונשים שונים, אתם פועלים בנוקשות וכנראה לא תשיגו את מטרתכם. לעומת זאת, אם תתמקדו בזמן הקרוב בעיקר בנושא של הצפייה בטלוויזיה (חשיבה אסטרטגית/התמקדות בעיקר), ולכן תקבעו כללים המגדירים כמה תוכניות טלוויזיה מותרות לצפייה בכל יום ובאילו מותר לו לצפות (הצבת גבולות); ו/או תגבילו את צפייתכם שלכם בטלוויזיה כדי לשמש דוגמה טובה (דוגמה אישית); ו/או תצפו בתוכניות עם הילד, כדי לדרבנו להיות צופה פעיל (העצמה/לסמוך); ו/או תשאלו אותו שאלות תוכן, ואם יש צורך תסבירו לו כיצד המפרסמים מנסים להשפיע על מחשבותיו ורגשותיו (תקשורת דיאלוגית); ו/או תספקו לו תעסוקות אחרות, כגון קריאה, משחקים ועבודות יצירה (תקשורת דיאלוגית/הקשבה אמפתית); ו/או תציעו לו באמפתיה: "אני מבין שאתה לא רוצה לכבות את הטלוויזיה, אבל כבר ניצלת את כל זמן הטלוויזיה להיום. בוא נחשוב במה עוד אתה יכול לשחק" (תקשורת דיאלוגית/הידברות בעימות) – אתם פועלים בגמישות ויש לשער שגם ביעילות רבה יותר.

התאמת דרכי הפעולה לנסיבות המשתנות

השינויים שחלים אצל הילד ובמצב המשפחה מחייבים את ההורה להיות רגיש לצרכים המשתנים של הילד ולפתח דרכי תגובה משתנות על פי התנאים. אין די בכך שההורה ידע להפעיל מספר מיומנויות בהורות, עליו להיות גם מיומן בהתאמתן לנסיבות המשתנות. למעשה, זה העיקר בגמישות הורית. לפעמים ההורה צריך להוביל את הילד על אף מחאותיו, ופעמים אחרות עליו להרפות ולסגת. הודאה כנה בטעות אינה מעידה בהכרח על תבוסה. לפעמים עלינו להציב גבולות, לקבוע חוקים, להחליט החלטות, כי ויתור ונחמדות אינם בהכרח מיטיבים; ולפעמים ראוי לשתף את הילדים בשיקולים, להתלבט יחד איתם ואף לאמץ את זווית הראייה שלהם. לעיתים יש להיות תקיפים עם ילדינו ולהיצמד לחוקים שקבענו, ולעיתים נכון לוותר ולבצע נסיגה טקטית, כי עמידה נוקשה על דרישה אינה בהכרח ניצחון. לעיתים חשוב לנהל שיחה פתוחה עם הילד, ללא הטפת מוסר, כדי לנסות לפתור יחד איתו בעיה מציקה; ולעיתים עדיף לנקוט במעשה נחרץ במקום להרבות במילים, כי תקיפות ונחישות אינם בהכרח מזיקים. יש ועדיף לפעול מייד, בזמן האירוע או סמוך אליו, כדי "להכות על הברזל בעודו חם"; יש ויהיה נכון להמתין ולחכות ולהגיב כשהרגשות נרגעים, בבחינת "דברי חכמים בנחת נשמעים". לפעמים צריך להפעיל סמכות רבה, למשל כאשר הילד מנדנד בקניון שהוא רוצה עוד ממתק או כשהוא ממאן לעזוב את החנות; לפעמים צריך לגלות יותר הקשבה ואמפתיה, למשל כאשר הילד נבהל בקניון מרעשים או כאשר הוא מתוסכל מכך שאינו מצליח לבחור משחק בחנות.

השינויים שאליהם צריכים הורים להסתגל הם: בין הילדים – כל ילד שונה מרעהו ועל ההורה להתאים עצמו אל כל אחד ואחד; כל ילד לעצמו – ילדים גדלים ומתפתחים כל אחד לפי דרכו, ועל ההורה להסתגל לשינויים המתרחשים אצלם; ובמצבים שונים – בהורות יש אינספור מצבים שהורים צריכים להסתגל אליהם.

בהמשך הפרק אפרט כיצד הורים מבצעים הערכת מצב בהתאם למשתנים אלה. אביא כאן שתי דוגמאות כיצד באותו נושא – למשל, סידור החדר – הורים יכולים לפעול בצורה גמישה ויעילה עם ילד צעיר לעומת ילד בגיל ההתבגרות, על ידי שימוש מגוון במיומנויות מנהיגות.

בגיל הצעיר ההורה ישתמש בעיקר במיומנויות של הצבת גבולות, דוגמה אישית והעצמה:

ההורה יגדיר עבור הילד באופן ברור וניתן לביצוע מהו הסדר המצופה ממנו, כמו: שמירת הבגדים בסדר מסוים בארון או סידור המצעים של המיטה מדי בוקר (הצבת גבולות); ההורה ילמד את הילד טקטיקות של ארגון וניקוי, כמו למשל שאינו רשאי לעבור למשחק חדש לפני שסידר את הקודם, שיש להגביל את כמות הפריטים בחדר כדי שלא ישרור בלגן, ושכדאי להעביר פריטים שאינם בשימוש לארון או למחסן ולדאוג לפתרונות אחסון יעילים כדי להקל את מלאכת הסידור (העצמה); ההורה לא יסדר במקום הילד את מה שנקבע שהילד צריך לסדר בעצמו (הצבת גבולות), ויקפיד לבצע את הסנקציות עליהן הודיע מראש – ישים בכביסה כל בגד שנמצא על הרצפה, ויניח במקום גבוה בארון כל צעצוע שיהיה זרוק על המיטה (הצבת גבולות). במקביל יקפיד ההורה על אווירה מסודרת בבית וידאג לא לזרוק את התיק ו/או את המפתחות שלו על השולחן בסלון, כשהוא חוזר מהעבודה (דוגמה אישית); ההורה יקצה לילד ציוד ניקוי משלו, ויראה לו כיצד בדיוק מנקים ומה כדאי לו לסדר קודם (העצמה); יחלק לו תגמולים על ההשקעה בניקיון ובסידור (העצמה) ועוד.

בגיל ההתבגרות ישתמש ההורה בעיקר במיומנויות של תקשורת דיאלוגית ודוגמה אישית:

ההורה ישוחח עם הילד על נושא הסדר בחדרו. הוא יבהיר לו למה הוא מצפה, יקשיב לדעתו וינסה להגיע איתו להסכם על סידור החדר (תקשורת דיאלוגית/הידברות בעימות). אפשר לשער שבשיחה תעלה לדיון השאלה: מה הם בלגן וסדר, מזווית ראייה של ההורה (שתי חולצות זרוקות על הרצפה) לעומת זווית הראייה של הילד (ערימת כלים מלוכלכים בפתח החדר) (תקשורת דיאלוגית); משעה שהחליטו על הסכם, ההורה יאפשר לילד לשאת באחריות על הבלגן – לא יסדר במקומו וגם לא ייתן לעוזרת לעשות זאת (הצבת גבולות); יתבונן היטב בהשלכות התנהגותו על האי סדר של הילד, יקשיב לביקורתו בנושא וישתדל להשתפר (דוגמה אישית); ייתן לילד להרגיש שהוא סומך עליו שהוא יודע מה טוב בשבילו בסידור החדר ואף יחזקו על מאמציו בסידור (העצמה) ועוד.

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) גמישות הורית – מתוך הפרק העשירי, גמישות בהורות, [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 11/17/2017 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2015/03/14/gmishoot-horit/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *