“להיות חדש” – בקיבוץ ובכלל (מיומנו של חבר קיבוץ חדש)

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012

הורים כמנהיגים, מודן, 2006  והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

מנהל אתרי האינטרנט: עמית בעין החורש ו“לומדים מהבית עם הפסיכולוג חיים עמית

הרבה למדתי מרבותיומחברי –  יותר מרבותיומתלמידי – יותר מכולן” (מסכת תענית, דף ז’, ע”א)

לפני כשנה התקבלתי כחבר בקיבוץ. מאז ועד היום אני מקפיד להגדיר את עצמי כחבר חדש. יש חברים בקיבוץ שנוזפים בי על כך, מתוך חיבה כך נראה לי: “למה אתה ממשיך לקרוא לעצמך חבר חדש? הרי אתה אף פעם לא היית ממש חדש”. והם צודקים כמובן. 19 שנים אני חי בקיבוץ, כבן זוג של חברת קיבוץ, מתוכם 16 שנים של מגורים מלאים בקיבוץ. במהלך שנים אלה התנדבתי בוועדות חגים למיניהן והופעתי בחגי הקיבוץ ככל שהתבקשתי. הקמתי את צח”י (צוות חירום יישובי) המקומי ועמדתי בראשו במשך כחמש שנים. ובכל זאת אני מתעקש להמשיך לומר “אני חבר קיבוץ חדש”. מדוע?

“להיות חדש” כגישה לחיים

“להיות חדש” זה לא רק מצב אובייקטיבי של מי שזה עתה הגיע: בעבודה, בזוגיות, בהורות, בקהילה. “להיות חדש” זו גם עמדה, גישה לחיים, שלא תלויה בכמות הזמן של החדש או של הוותיק. “להיות חדש” פירושו להיות פתוח ללמידה. מי שהוא חדש בכל תחום חייב ללמוד דברים רבים. הוא לא יכול להסתמך רק על ניסיונו הקודם. לעומת זאת, הוותיק מרגיש נוח להסתמך על ניסיונו ומרגיש פחות צורך ללמוד דברים חדשים.

ואולם לא תמיד זה כך. לא תמיד החדש פתוח ללמידה ולא תמיד הוותיק נמנע מלמידה חדשה. יש חדשים שפועלים כ”וותיקים”: חרדים מכל למידה חדשה, מכחישים רגשות של מבוכה או ספק, ומתנהגים בסמכותיות כוותיקים יודעי כל. הם מחמיצים כך אפשרויות למידה חשובות. יש גם ותיקים שמתנהגים כ”חדשים”: סקרנים, תאבי למידה, נמצאים כל העת במגמת התפתחות. וותיקים אלה מצליחים להיחלץ מסכנות הנוקשות, הקפיאה והסטגנציה שאורבות לפתחם של בעלי הניסיון והידע. בקיצור, “להיות חדש” זה מצב נפשי ולא מצב כרונולוגי.

קשה להתמקד בחדש

כידוע אנחנו רואים רק את מה שאנחנו מתמקדים בו. שאר העולם (כלומר רובו) נסתר מאיתנו. מחקרים רבים, חלקם מרתקים ומשעשעים, הוכיחו זאת. למשל, הניסוי, שביצעו ב-1999 הפסיכולוגים כריסטופר שברי ודניאל סימונס, שבו המשתתפים לא מבחינים בגורילה החוצה מגרש ספורט, שכן הם עסוקים בספירת חילופי הכדור בין הקבוצות (1). מכירים את התופעה המפתיעה כשאתם מחליטים לקנות מכונית חדשה מדגם מסוים, ופתאום הכביש מלא מכוניות מדגם זה? איפה הן היו עד עכשיו? או התופעה שנשים רבות בהיריון מכירות, שפתאום הן רואות הרבה הריוניות סביבן בכל מקום? ההריוניות האחרות היו קיימות שם כל הזמן, אלא שאנחנו, הנשים החדשות בהיריון, לא ראינו אותן כי לא היינו עסוקים בהיריון. כלומר, אנחנו מוצאים במציאות את מה שאנחנו מחפשים. ולכן השאלה החשובה בחיים היא במה אנחנו מתמקדים: בהבלטת הטוב או במציאת הרע שבכל דבר? בישן, בחיזוק מה שאנחנו כבר יודעים ובחיפוש מה שיצדיק את העמדות הקבועות שלנו? או בחדש, בחיפוש מה שעדיין איננו יודעים גם אם הוא לא מתאים למה שאנחנו כבר יודעים וגם אם הוא מערער את תפישותינו המקובעות?

פתיחות לחדש מאפשרת התפתחות ושינוי

פרופ’ קרול ס דווק, מומחית מובילה בפסיכולוגיה של האישיות ושל המוטיבציה, מבחינה בין דפוס חשיבה מקובע לדפוס חשיבה מתפתח (2). בעלי דפוס חשיבה מקובע תופשים את תכונותיהם כישויות קבועות, לא מאמינים באפשרות של שינוי ולכן לא יתאמצו לשנות את תפישותיהם ואת התנהגויותיהם. הם יקבלו ביקורת כמתקפה על אופיים ולא כהזדמנות ללמוד. לעומתם, בעלי דפוס חשיבה מתפתח רואים את תכונותיהם כישויות גמישות ומתפתחות וינסו להשתפר, ללמוד ולשנות את דרכם כיוון שהם מאמינים בשינוי. ביקורת מבחינתם היא עוד דרך ללמוד מה אפשר לשפר.

מי שבוחר בעמדה של חדש, ומן הסתם גם מאופיין בדפוס חשיבה מתפתח, עלול אמנם להרגיש פעמים התלבטות וחוסר ביטחון, אך הוא זוכה בתחושה חיונית של צניעות יחד עם רצון ללמוד ויכולת להשתנות. פתיחות ללמידה עלולה לערער אמונות ותפישות אישיות, אך היא מעודדת בחינה מעמיקה והתפתחות אישית. למשל, הקשבה לביקורת, גם כשהיא לא נעימה ולא מחמיאה, מאפשרת למידה ושינוי. קל להדוף ביקורת מטעמים שונים, לעתים מוצדקים, אבל בכך אנחנו עלולים להחמיץ הזדמנות ללמידה משמעותית. אפשר עם קצת מאמץ למצוא בכל ביקורת משהו נכון, שראוי ללמוד ממנו בשביל עצמנו. למשל, גם אם ילדי טועה לחלוטין כשהוא טוען כלפי שאני לא אוהב אותו כשאני לא מרשה לו לצפות ללא גבול במסכים, יתכן שיש משהו בדרך שאני מציב גבולות שנתפש על יד הילד כשרירותי, עוין ולא מספיק מכבד. או כשבת זוגי מטיחה בי שאני לא עושה מספיק בבית, על אף שאני מרגיש שאני מתאמץ מעל ומעבר, יתכן שכדאי שאבדוק האמנם אני עושה את הדברים החשובים באמת, או שמא אני מקל על עצמי בעשיית דברים לא מספיק משמעותיים. או כשחבר טוען כלפיי שהוא נפגע מהתנהגותי המתנשאת והרגיש שאני מזלזל בו, עדיף שלא אתמקד רק בהצדקת התנהגותי – “לא התכוונתי. אתה יודע כמה אני מעריך אותך” – אלא אעמיק ואחפש בתוך עצמי את ניצני היוהרה העצמית.

ליהנות מ”להיות חדש”

סנקה, פילוסוף יווני סטואי, סופר ומחזאי כתב ש”רבים חושבים לא שהחיים מרים אלא שהם מיותרים” (3). אנשים מגיעים לשובע מהחיים, נמאס להם לעשות ולראות אותם הדברים עד שהם מבקשים את מותם, ולעתים אף מתים, פיזית או רגשית. התמקדות בחדש מאפשרת חיים בריאים יותר, מהנים יותר. התמקדות בחדש אין פירושה בהכרח חוויות חדשות. כפי שנאמר מקודם, העולם כולו שם, הישן והחדש, רק שאיננו רואים אותו. עלינו לגלות את החדש גם בתוך הקיים. ויטגנשטיין, פילוסוף אוסטרי-בריטי ממוצא יהודי שחי בסוף המאה-19 ועד אמצע המאה ה-20, כתב: “אין אנו שמים לב למה שכאשר רואים אותו לבסוף, הוא הדבר הבולט ורב העצמה ביותר” (4). אם נחפש את החדש – המעניין, השונה, היפה – בדרכנו לעבודה ובחזרתנו ממנה, יש סיכוי טוב שהדרך תהיה נעימה יותר. אם נתמקד במשהו מחדש בדיונים, בין אם זה בתוכן ובין אם זה בצורה, לא נחווה את הדיונים כמשעממים. התמקדות בחדש תאפשר לנו לא להתרגז בכניסתנו הביתה, שכן במקום להזדעזע ממראה הכלים המלוכלכים בכיור או להירתע מהסתערות הילדים עלינו, נראה את המרפסת המקסימה בביתנו ונחווה את ההשתרעות הנעימה שלנו למנוחה של כמה דקות. במקום למצוא את הישן והמרגיז בבן/בת זוגנו – “הוא עוד פעם לא שומע כשפונים אליו”, “עוד פעם התנועות המזלזלות המעצבנות שלה” – נחפש את החדש, החיובי או המעניין, ונשמח: “לא שמתי לב שאת אוהבת כלים מסוג זה”, “משמח אותי לדעת שאתה אוהב את הקפה שאני מכינה”. נזכור שכאשר אנחנו כועסים באופן אוטומטי על ילדנו ומאשימים אותו – “עוד פעם הפלת”, “תמיד את מוצאת סיבה לריב עם אחיך” – אנחנו מקבעים את תפישתנו השלילית אותו וכנראה גם את תפישתו השלילית את עצמו. לכן, נחפש את החדש, החיובי, המעניין, בהתנהגות ילדינו. אנו עשויים לגלות שילדתנו הביישנית מצליחה לבטא את עצמה, גם אם בעצמה נמוכה. ואולי אפילו נמצא ילדנו החצוף מגלה אמפתיה לחבר. יתכן גם שכאשר אנו יוצאים לטיול הבא לחו”ל לא נעסוק בתנאי חוסר הנוחות שבמסלול, אלא נדמיין את חוויות השיא שנחווה במסלול המאתגר.

סיכום

זו הייתה תשובה ארוכה לשאלה קצרה: למה אני ממשיך לומר שאני חבר קיבוץ חדש? “להיות חדש” זו עמדה נפשית, שאינה תלוי בגיל או בוותק. לא קל להתמקד בחדש אך כדאי להתאמץ לעשות זאת כדי להמשיך להתפתח, כדי להצליח להשתנות, כדי לחיות חיים בריאים יותר ומהנים יותר. במובן הזה כולנו יכולים להיות “חדשים”: בזוגיות, בהורות, בעבודה, בתחביבים.

תפילה

לַמְּדֵנִי אֱלֹהַי, בָּרֵךְ וְהִתְפַּלֵל

עַל סוֹד עָלֶה קָמֵל, עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵל,

עַל הַחֵרוּת הַזֹאת: לִרְאוֹת, לָחוֹּש, לִנְשוֹם

לָדַעַת לְיַחֵל, לְהִכָּשֶל.

לָמֵד אֶת שִפְתוֹתַי בְּרָכָה וְשִיר הַלֵּל

בְּהִתְחַדֵּש זְמַנּךָ עִם בֹּקֶר וְעִם לֵיל,

לְבַל יִהְיֶה יוֹמִי הַיּוֹם כִּתְמוֹל שִלְשוֹם,

לְבַל יִהְיֶה עָלַי יוֹמִי הֶרְגֵּל.

(לאה גולדברג)

הערות

  1. כריסטופר שברי ודניאל סימונס, הגורילה הבלתי נראית: איך האינטואיציה מוליכה אותנו שולל. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 2012
  2. קרול ס’ דווק, כוחה של נחישות. הוצאת כתר, 2008
  3. סנקה, מכתבים אל לוקיליוס. מאגנס, 2017
  4. לודוויג ויטגנשטיין, חקירות פילוסופיות, מגרמנית: עדנה אולמן-מרגלית, ירושלים: הוצאת ספרים ע”ש י”ל מאגנס, סעיף 129 עמ’ 85

 

  • להרצאות, סדנאות וקורסים אינטרנטיים של חיים עמית לחצו כאן.
  • לרכישת ספריו של חיים עמית, ישירות ובהנחה גדולה לחצו כאן. 
Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) “להיות חדש” – בקיבוץ ובכלל (מיומנו של חבר קיבוץ חדש), [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 08/23/2019 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2019/05/23/lehiyot-hadash/

תגובה אחת על הפוסט ““להיות חדש” – בקיבוץ ובכלל (מיומנו של חבר קיבוץ חדש)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *