למה חשוב שגם הורים יכינו את עצמם לקראת כיתה א'?
בעוד שאת ילדי הגן מקובל כיום להכין היטב ובצורה הדרגתית לקראת המעבר לכיתה א', (בין אם מבחינה שכלית – לתפוש, לזכור, להבין חומר לימודי חדש וכו'; בין אם מבחינה מוטורית – כתיבה, משחקי כדור וכו'; בין אם מבחינה רגשית – התמודדות עם תסכולים, דחיית סיפוקים וכו'; ו בין אם מבחינה חברתית – לקבל חוקים חברתיים וכו'), הרי הוריהם אינם עוברים בדרך כלל תהליך דומה של הכנה. זאת למרות שברור שלא רק הילד עלול להיתקל בקשיים ובבעיות בכניסה לכיתה א'. גם הורים עשויים להרגיש חרדה ולחץ לקראת כיתה א' של ילדיהם ולהעביר רגשות אלה לילדיהם. אוירה משפחתית לחוצה עלולה לפגוע במוכנות הרגשית של הילד לביה"ס, בין אם מבחינת הדימוי העצמי שלו, בין אם בתחושת המסוגלות שלו ובין אם במוטיבציה שלו ללמידה.
אפשרות אחרת היא שחרדה מוגזמת של הורים עלולה לגרום להתערבות תוקפנית שלהם בחיי ביה"ס.
חשוב לזכור שגם הורים, שעבורם זו כניסה ראשונה של ילד לביה"ס, עלולים להרגיש לחוצים עם המעבר של ילדיהם הקטנים יותר. זאת משום שחוו בעבר חוויות קשות עם כניסת ילדיהם הגדולים לביה"ס.
ממה הורים חרדים לקראת כניסת ילדיהם לכיתה א'?
"האם חלילה הילד שלנו יפגע?", חרדה מאיבוד שליטה:
"אין לו כמעט חברים שעולים אתו מהגן והוא ירגיש בבית ספר לבד", "הוא בכלל לא יודע להסתדר עם חברים", "הוא ילך לאיבוד בבית הספר?!"
החרדה הבסיסית ביותר של הורים היא שמא ילדם יפגע בביה"ס, פיזית ו/או רגשית. ביה"ס נתפש כמסגרת גדולה, סגורה, עם קשיי שליטה פנימיים. הם חוששים שמא הילד ילך לאיבוד בביה"ס מבחינת אישיותו ויאבד את ייחודיותו במוסד הגדול והמנוכר.הם גם חוששים שלא יוכלו לסייע לילדיהם בדברים מעשיים כמו מיקום הכיתה, עשיית צרכים בשירותים, גילויי תוקפנות ואלימות וכיו"ב.
"האם הילד יצליח בביה"ס?", חשש מכישלון:
"הוא כל כך מפונק. בוכה מכל דבר קטן שלא מסתדר לו. לא מצליח להישמע לנו בכלל. אני לא מאמינה שהוא יוכל להסתדר בביה"ס?!".
עם כניסת הילד לביה"ס, המשפחה לכאורה חושפת עצמה לשיפוטה של החברה. זו, דרך מוסד ביה"ס, מעריכה את הישגי המשפחה בחינוך הילד – מבחינה שכלית, רגשית וחברתית. הורים תוהים האם ילדם יצליח לעמוד בדרישות ההתנהגות החדשות כמו למשל לשבת במהלך כל השיעור, להיכנס לכיתה בשעת הצלצול, להצליח לרכוש את מיומנויות הלמידה הבסיסיות וכו'. הורים חוששים מחוסר הצלחה לימודית של ילדם במיוחד כאשר יש רקע קודם של קשיים במסגרת הגנית, או כאשר הציפיות שלהם מהילד אינן ריאליות. הורים עלולים לצפות להישגיות לימודית מופרזת מילדם, בין היתר אולי כהשלכה של תסכולי למידה שלהם מהעבר. בעקבות כך, הם עלולים להפעיל לחץ מוגזם, לא מתאים, על הילד להגיע להישגים לימודיים. כאשר ילדים מנסים לעמוד בציפיות היתר של הוריהם, הם חווים מתח וחרדה ועלולים לפתח שאיפה לשלמות. כידוע שאיפה לשלמות עלולה להכשיל את הילד ולגרום לתוצאה הפוכה מזו שההורים ציפו – נסיגה לימודית.
"איך נצליח להעיר אותו בבוקר?", חרדה מהנטל שביה"ס עלול להעמיס על המשפחה:
משפחות רבות המגיעות לטיפול מדווחות על יחסים מצוינים עד שהילד נכנס לביה"ס: "אם לא היינו רבים אתו כל היום על הכנת שיעורים, הכל היה בסדר". ואמנם, הכניסה של ילדים לכיתה א' מטילה על המשפחה מטלות מעשיות קשות כמו קימה בבוקר, הכנת שיעורים, עמידה במבחנים וכו'. מדובר בנטל לא קטן על ההתארגנות המשפחתית, במיוחד במקרים שבהם ישנם מלכתחילה קשיים בקימה בבוקר, ביכולת ההתארגנות וכו'. כמובן שקיים גם העול של הוצאות כספיות, השתתפות בטיולים וכו'.
"האם חינוכו יהיה נכון ומתאים לנו?", חרדה מפגיעה בסמכות ההורים ובערכיהם:
לעיתים קיים פער בין השקפת העולם החינוכית של ההורים לבין השקפת העולם החינוכית של ביה"ס כמו למשל בנושאים של עומס בדרישות הלמידה, סוגי הענישה, הפרופורציה של מקצועות לימוד שונים, ערכים וכו'. "איפה נשמע שמרשים לילדים לדבר ככה?", "למה נותנים להם כל כך הרבה שיעורי בית", "למה המורות לא נותנות בכלל שיעורי בית? הן מחפשות חיים קלים" וכו'. פער גדול בין תפישות חינוכיות של ההורים לבין תפישות חינוכיות של מורים עשוי להביא לקונפליקטים, סמויים ו/או גלויים, ביניהם, "על גבם" של הילדים. הורים עלולים להיכנס לתחרות, סמויה או גלויה, עם צוות ביה"ס ולפגוע, באופן מודע או שלא מודע, בסמכות המורים.
כיצד הורים יכולים להכין עצמם בצורה טובה יותר לכניסת ילדיהם לביה"ס?
לפתח גישה חיובית כלפי בית הספר
הגורם החשוב ביותר בהסתגלות ילד לביה"ס היא העמדה הפנימית החיובית הבסיסית של הוריו כלפי ביה"ס. חשוב שהורים יתפשו את ביה"ס כגורם עוזר ולא עוין ואת צוות ביה"ס כשותפים ולא כאויבים. הורים שאינם סומכים על ביה"ס, שמגלים יחס של חשדנות ואף עוינות, לא יוכלו להתגבר על החרדות הנ"ל. הם אף יעבירו לילדיהם את חרדתם, חשדנותם ועוינותם. היכרות מוקדמת עם המורה, פגישה אישית הנעשית באוירה חיובית, יכולה לסייע לפיתוח עמדה אוהדת. כדאי גם לנסות להתחבר לאסוציאציות אישיות חיוביות מעולם ביה"ס. הורה עם כעסים מהעבר על מורים עלול להגיב בצורה שלילית לא מודעת כלפי המורה הנוכחי של ילדו.
כמובן, שלסמוך על ביה"ס אין פירושו הסרת אחריות מצד ההורה לעירנות ולמעקב. למשל, כאשר יש הרגשה שהמורה נוקשה מדי כלפי הילד, או כאשר יש סימני שאלה לגבי הערכת המורה את הילד וכו'.
לשתף את בית הספר בקשיים של הילד ו/או של המשפחה
אחד הביטויים לגישה חיובית כלפי ביה"ס היא נכונות ההורים לשתף את ביה"ס בקשיים רלוונטיים של הילד ו/או של המשפחה. כאשר ידועות בעיות העלולות להקשות על הסתגלות הילד לביה"ס או על מילוי חובותיו, עדיף ליידע מוקדם ככל האפשר את צוות ביה"ס. כך למשל, יידוע המורה על קשיים מוטוריים של ילד תאפשר למורה לגלות הבנה להתנהגות מגושמת בכיתה. בעקבות כך, הילד יהיה פחות חרד להגיע לביה"ס ויצליח לקום בבוקר טוב יותר. או למשל שיתוף מתאים של המורה בדבר משבר משפחתי נוכחי יסייע למורה לגלות הבנה לנסיגה זמנית אפשרית בתפקודו של הילד בביה"ס.
לפנות בצורה ישירה ומכבדת לצוות בית הספר
כאשר מתעורר צורך לפנות למורה, חשוב שהפניה תהיה ישירה (לא דרך רכילות או דרך הילד), פתוחה ומכבדת (כזו המכירה בגבולות סמכות המורה).
לסמוך על הילד
חשוב לזכור שכניסת ילד לביה"ס היא הזדמנות לצמיחה אישית שלו. ילדים רבים סקרניים לגבי כיתה א'. לחלקם אולי נמאס כבר מהגן והם מחפשים שינוי, אתגר – "אני גדול". גם כאשר נדמה לנו שילדנו לא יצליח להתמודד, הוא יפתיע אותנו בחלק גדול מהמקרים. יחס מגונן מדי, עלול להפחית את כוחות ההתמודדות של הילדים. הורים יקלו על עצמם ועל ילדם, אם יצליחו לוותר על פנטזיה של שליטה ושלמות ויסמכו יותר על ילדם. הורים יכולים לחזק ולעודד ילדים לגבי דברים שהם מצליחים בהם ולסייע להם לקבל בהבנה קשיים ומגבלות אישיים.
גם כאן, לסמוך על הילד אין פירושו הסרת אחריות הורית ממעקב ועירנות. חשוב להקשיב לילד, לקרוא את איתותי המצוקה שלו. לעיתים יתעורר קונפליקט בין הרצון לסמוך על ביה"ס לבין הקשבה למצוקת הילד. אז ידרשו מיומנויות תקשורת מורכבות לפתרון בונה של הקונפליקט.
להרגיש ראויים כבני אדם
כדי שהורים יצליחו לתמוך בילדם, הם זקוקים להרגיש שווים וראויים. לכן, חשוב שהורים לא יתנו לקשיים לימודיים אפשריים של ילדם לפגוע בהערכה העצמית ההורית החיובית שלהם. הורים יכולים להזכיר לעצמם שכניסת ילד לביה"ס היא שלב מעבר, שגם אם הוא קשה, הוא זמני. הם יכולים להיזכר במצבי משבר משפחתיים מהעבר ולהיעזר בניסיון חיובי שרכשו בהתמודדות איתם. ומעל לכל, מוטב להזכיר לעצמם שהם בני אדם, לא מושלמים, אך ראויים.
