מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני
מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012
הורים כמנהיגים, מודן, 2006 והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997
מנהל אתרי האינטרנט: "עמית בעין החורש" ו"לומדים מהבית עם הפסיכולוג חיים עמית"
עמי בארי, בן וחבר קיבוץ עין החורש שבעמק חפר, נולד בקיבוץ עין-החורש לפני למעלה מ-70 שנה. כל ילדותו, נעוריו, בגרותו ובחרותו עברו סביב אותם דשאים, מדרכות, גגות 
אדומים ושדות מוריקים שבקיבוץ עין החורש. עמי עבד כנהג משאית בקיבוץ ובעיקר כמורה וכמחנך בקיבוץ ובבית-הספר האזורי "מעיין". הוא ארגן ערבי תרבות וביים הצגות רבות בקיבוץ וביישובי האזור, כתב ספרים עם סיפורי חיים של אנשים, וכן סיפורים רבים לעיתוני ילדים ולאתרי קיבוצים.
לאחרונה הוציא עמי בארי בהוצאה עצמית ספר בשם "מיטה משותפת", שהוא מעין אוטוביוגרפיה של ילדות קיבוצית בצורת סיפורים. וכך כתב לי עמי על ספרו: "מישהו כתב שהסיפורים שלי הם "סיפורים של אור". ואכן, כמי שתמיד רואה יותר את האור מאשר את הצל וכמי שבטוח שהחיפוש הזה שומר על נפש בריאה בגוף כנ"ל (טפו, טפו, טפו), אני מסכים לגמרי עם ההגדרה הזאת".
הכרתי את עמי כאיש שיחה חברותי ומעניין בארוחות צהריים בחדר האוכל, אליהן הגעתי בשנים הראשונות שלי בקיבוץ עין החורש. רציתי להכיר את האנשים ואת אופי הקיבוץ ועמי עזר לי מאוד בכך. היכרותי עם עמי העמיקה כשביקשתי ממנו להשתתף כשחקן בסרט קצר שבני צילם בקיבוץ במסגרת לימודיו בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. עמי נענה ברצון ושיתף פעולה בצורה מלאה בכל מה שנדרש. בהמשך נפגשנו במסגרות התנדבותיות שונות, בטקסי חג ואבל, ובעיקר בשבילי הקיבוץ כשאנחנו מחליפים ברכות שלום לבבי, מלהגים דברי התעניינות אישיים וציבוריים.
וכך כותב עמי, בין היתר, בגב ספרו: "וגם אם מילים גבוהות כמו 'ערכים', 'אמונה' ו'אכפתיות' נראות היום ארכאיות משהו, לי הן היו לאבני היסוד של חיי". אהבתו של עמי למקום שבו גדל וחי שופעת ובולטת לא רק במגוון התפקידים שהוא ממלא בקיבוץ אלא גם במגע היום יומי איתו, לפחות שלי: הומור, רוח טובה, רצון בלתי נדלה לסייע ואופטימיות.
עמי הוא מהאנשים, שכאשר אני פוגש אותם, אני מרגיש שמחה בלב והערכה רבה למי שהוא, ולמה שהוא מייצג עבורי.
