למנהיג האמיתי אין שום צורך להנהיג – הוא מסתפק בהוראת הדרך" (הנרי מילר)"
להנהיג פירושו להסתכל קדימה, לחיות את ההווה בהתאם למקום שאליו רוצים להגיע. זו אחריותו הראשונה של ההורה – להגדיר יעדים ומטרות חינוכיות – וזה הבסיס לכל עשייה הורית. הורה מנהיג, המגדיר מטרות ויעדים למשפחתו, הוא הורה אקטיבי: מתבונן מעבר לכאן ועכשיו, יוזם מהלכים ופועל בעיקר מתוך ברירה. הוא מתאמץ לעשות את הדברים הנכונים, גם אם מה שנדרש ממנו קשה, ונמנע מהליכה בדרך הקלה, אם היא אינה נכונה. חשוב לפעול בהורות מתוך תחושה של בחירה, ככל האפשר, ולא מתוך תחושה של כורח, של משהו שנכפה עלינו.
למשל, הערך הרגשי של הנתינה לילד יהיה גדול הרבה יותר אם ההורה יציע לילד לשחק איתו, ולא יפנה אל הילד רק כשהוא דורש תשומת לב. ההורה שמחבק את ילדו ומחייך אליו כי הוא מרגיש את אהבתו לילדו ורוצה לחבקו, ואינו חושש ש"יפנקו" בכך, מרגיש בטוח ושלם עם עצמו. ילדו ייהנה מאוד מכך. הורה יוזם יחזק את הילד ויעודדו במעשה ראוי מבלי לחשוש שבכך הוא יגרום לילד להפסיק את עשייתו החיובית. באותה מידה, חשוב שהורה ירגיש בטוח לאסור על הילד התנהגויות בלתי ראויות ולא יפחד מתגובת הילד.
לעומת זאת, ההורה שאינו מנהיג, הנגרר, עסוק בעיקר בהישרדות ופועל בעיקר כשכבר אין ברירה. הוא משחק עם הילד רק כשהילד בוכה או "מנדנד" לו; הוא מחבק את הילד רק כשהילד דורש זאת; הוא עוזב את הילד לשחק לבדו לא מתוך תחושת בחירה, אלא בלית ברירה; הוא מוותר על עמדותיו לא מתוך שיקול דעת, אלא ככניעה, רק כדי שהילד יפסיק לבכות או יחדל מהתקפת הזעם שלו.
יחד עם זאת, השפעה הורית אינה צריכה להתבטא בהכרח בדרמות גדולות, במעשים גדולים, ברעש ובצלצולים. בספרות העוסקת בנושא של המנהיגות מופיע כיום המושג של מנהיגות שקטה. זאת לעומת מנהיגות כריזמטית. מנהיגים כריזמטיים, רובם אנשים עם הרבה "צבע", בולטים לעין, תופסים כותרות ויוצרים תחושות חזקות של אהדה או תיעוב. אך כאשר בוחנים את הישיגיהם של המנהיגים הכריזמטיים בטווח הארוך, האכזבה מהם היא לרוב רבה. על בסיס חקירה מעמיקה של ארגונים רבים הגיעו מספר חוקרים לתיאור מנהיגות שקטה. מה שמאפיין מנהיגים שקטים הן שלוש מידות לא זוהרות, לא מושכות תשומת לב מיוחדות והן: איפוק, צניעות ונחישות. איפוק מסייע במניעת טעויות חמורות ומציאת פתרונות יצירתיים. מנהיגים שקטים אינם מדחיקים את רגשותיהם, אך יודעים לשלוט בהם ולנתבם לאפיקים בונים. מנהיגים שקטים הם צנועים, כאלה שאינם חושבים שהם משנים את העולם. הם אינם מנפחים את הצלחותיהם ומאמציהם. פן נוסף של צניעות מתבטא בקשרים הבן אישיים שמנהיגים שקטים יוצרים עם הזולת – ממונים, עמיתים וכפיפים. מנהיגים שקטים מתקשרים "בגובה העיניים" לא מתוך עליונות או גבהות לב, אך גם לא מתוך נחיתות. התכונה של נחישות לא מתבססת על אימפולס רגעי, אלא קשורה לנושא שלגביו יש למנהיג השקט עמדה חזקה, מעורבות אישית ואכפתיות רבה. הסינרגיה של נחישות עם איפוק וצניעות היא שמהווה את ההרכב "המנצח" של מנהיגות שקטה.
גם בתחום המשפחתי, לעיתים דווקא פעולות צנועות, שקטות ונחושות משדרות עוצמה מנהיגותית. למשל, במשפחה גרושה, האב מתנהג בצורה לא יציבה עם הבן, בן שמונה, שחי עם האם: הוא לא פוגש אותו באופן קבוע, מרבה לבטל פגישות שקובע איתו, כועס עליו ומבקר אותו כאשר הם נמצאים ביחד וכיוצא באלה. האם מרחמת על הבן ומנסה לפצותו בכך שהיא מוותרת לו על דרישות. למשל, בבוקר הוא מאחר באופן קבוע לבית הספר כיוון שכאשר האם מעירה אותו הוא פשוט לא קם. בתהליך ההדרכה למדה האם להעיר את בנה בצורה שקטה אך תקיפה. היא פשוט החלה לעמוד לידו ולוודא שהוא קם, ללא כעס, עונשים וכדומה. זאת בניגוד לעבר. אז הייתה מעירה אותו, הולכת וחוזרת אחרי רבע שעה למצוא את ילד עדיין ישן. אומנם סדר היום שלה בבוקר השתבש לתקופה מסוימת, אבל התוצאה היתה שווה – הילד לא איחר לבית הספר.
לעתים עצם המודעות של הורים ונתינת תשומת לב מייצרים תהליך רצוי במשפחה. למשל, ילד המסיים כיתה א' ולא יוצר קשר עין. ההורים היו מודעים לעובדה זאת, אבל העדיפו לא לחשוב על המשמעות שלה. למשל, שאולי מדובר בילד על הרצף האוטיסטי. משעה שהחלו לשים לב לכך, בעקבות הנחייה בהדרכה, קרה דבר מעניין. בלי שההורים אמרו דבר, בלי שדרשו מהילד ליצור קשר עין, חל שיפור גדול בקשר עין של הילד איתם! תוך שבועיים שלושה. עד כדי כך שנוצר מקרה ראשון של מאבק עיניים והילד פתאום אמר לאמו: "תסתכלי לי בעיניים ותראי שאני באמת מצטער, מבקש סליחה!"
