מקומם של סבתא וסבא בגידול הנכדים

שמור מאמר כקובץ PDF
הדפס!

מאת: חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, מטפל משפחתי מוסמך, יועץ ארגוני

מחבר הספרים: הורים בטוחים בעצמם, מודן, 2012

הורים כמנהיגים, מודן, 2006  והורים כבני אדם, ספרית פועלים, 1997

מנהל אתרי האינטרנט: “עמית בעין החורש” ו“לומדים מהבית עם הפסיכולוג חיים עמית”

 

לא הייתם צריכים שיהיו לכם ילדים, אלא רק נכדים” (גור וידאל, Gore Vidal, 1925-2012, סופר, יליד ארה”ב)

מלבד היותי פסיכולוג שכל חייו המקצועיים עוסק בנושאי הורות ומשפחה, אני גם אבא לשלושה ילדים וסבא מזה כעשור לחמישה נכדים. מניסיוני האישי והמקצועי אני יודע שתפקיד הסבאות (אשתמש בהרצאה פעם במילה סבאות ופעם במילה סבתאות אבל הכוונה תמיד לסבתות ולסבים גם יחד) יכול להיות מהנה, מספק, מסב אושר ושמחה לכל בני המשפחה, ואולם במקרים מסוימים הוא עלול לגרום סבל רב וצער עמוק לכולם. כיצד להביא לכך שהסבתאות תהיה מהנה ומיטיבה וכיצד להימנע מכך שהיא תהפוך לסיוט וסבל לכולם? בחלק הראשון של המאמר אתאר לכם את המורכבות הגדולה בתקופתנו של תפקיד הסבאות. בחלק השני אסקור את הקונפליקטים האפשריים בין הסבתות והסבים לבין הורי הילדים. בחלק השלישי אבהיר את שני הגורמים העיקריים הנחוצים להתמודדות טובה עם קונפליקטים אלה וארחיב לגבי גורם אחד: הגדרת תפקיד ברורה. בחלק האחרון של המאמר אתן לכם טיפים, עצות מעשיות, כיצד לנהל תקשורת חכמה עם ההורים ועם הנכדים. התנהגות תקשורתית חכמה היא הגורם השני החשוב להתמודדות טובה עם קונפליקטים. אז הבה נצא לדרך וראשית אתאר את מורכבות תפקיד הסבתאות בתקופתנו.

חלק ראשון: מורכבות תפקיד הסבתאות בתקופתנו

תפקיד הסבתאות הינו אחד התפקידים היחידים בחיים שהכניסה אליו אינה בבחירה אלא היא תלויה באחרים, ההורים. יום אחד נודע לנו שאנחנו עומדים להיות סבתות וסבים, בין אם נרצה בכך ובין אם לאו. פעמים רבות זה מתאים לנו ואנחנו חפצים בכך. ואולם פעמים אחרות, זה לא מתאים לנו: מגיע מוקדם מדי או מאוחר מדי. גם הרחבת התפקיד, כלומר כמה נכדים ונכדות יש לנו, אינה תלויה בנו. גם אופי התפקיד תלוי קודם כל בהורים. האם הם יגורו קרוב אלינו או רחוק מאוד מאתנו? האם הם ילדו ילד אחד או ילדים רבים? האם הם ירצו בקשר קרוב אתנו או בקשר מרוחק? ומעבר לכל, משמעות התפקיד אינה ברורה כמו בעבר, בגלל שינויים דרמטיים שהתרחשו בחברה המערבית בעשורים האחרונים. מהם שינויים חברתיים דרמטיים אלה?

פעם החיים התנהלו בקהילה ורבים, המשפחה הרחבה ולעתים השבט כולו, השתתפו בעול גידול הילדים. כיום אין כמעט משמעות לחיים הקהילתיים בגידול הילדים, אף לא בקיבוצים שבעבר היו נושאי הדגל של גידול ילדים קהילתי. האחריות כיום לגידול הילדים היא של ההורים בלבד. בהתאם גם עול גידולם של הילדים מוטל רק על ההורים. בעוד שבעבר האם הייתה בדרך כלל בבית, וגם אם עבדה, המשרה העיקרית שלה הייתה גידול הילדים, הרי כיום במרבית המשפחות שני ההורים עובדים, והרבה. כתוצאה מכך להורים אין פנאי לגדל את ילדיהם. כחלק מערעור סמכות המבוגרים בתקופתנו לא רק סמכותם של ההורים התערערה, אלא גם תפקידם של הסבתות והסבים היטשטש מאוד וסמכותם נשחקה. ולבסוף, בעוד שבעבר סבתות וסבים היו “זקנים” במובן הפסיכולוגי של המילה והקדישו את שארית חייהם למשפחה המורחבת, הרי כיום סבתות וסבים רבים הם “צעירים” באורח חייהם. חלקם עובדים עדיין, מבלים עם חברות וחברים, נוסעים לטיולים בחו”ל, לומדים בחוגים וכיוצא באלה. כתוצאה מכך, סבתות וסבים לא פנויים באופן אוטומטי להשתתף במטלת גידול הנכדים כמו בעבר.

חלק שני: קונפליקטים אפשריים בין סבתות וסבים לבין ההורים

כתוצאה ממורכבות תפקיד הסבתאות והשינויים החברתיים הדרמטיים שתיארתי כאן קיים פוטנציאל גדול לקונפליקטים בין הסבתות והסבים לבין ההורים. קונפליקטים אלה עלולים לקלקל לא רק את היחסים בין הסבתות והסבים לבין ההורים אלא גם לפגוע קשות ביחסים של הסבתות והסבים עם הנכדים. לצערנו, יש גם מצבים קיצונים של ניכור מוחלט בהם נמנע מסבתות ומסבים לפגוש את נכדיהם. אתאר קונפליקטים אפשריים אלה על פי שני ממדים: מידת המעורבות של סבתות וסבים בגידול הנכדים ותוכן המעורבות של סבתות וסבים בגידול הנכדים.

מבחינת מידת המעורבות, יכולים להיות שני מצבי קונפליקט ברורים. המצב הראשון הוא כאשר הסבתות והסבים רוצים להיות מעורבים יותר בגידול הנכדים בגלל שהם מבינים את הקושי של ההורים בגידול הילדים, או כי יש להם פנאי, או כי הם מרגישים אשמים, או כי הם רוצים לפצות, או כי הם קשורים מאוד לנכדים ולנכדות או בגלל כל סיבה אחרת. לעומת זאת, ההורים אינם מעוניינים במעורבות יתר של הסבתות והסבים בין אם בגלל רצונם להיות עצמאיים, או בגלל קשיים בסיסיים בקשר עם הוריהם, או בגלל התנגדות של ילדיהם, הנכדים, או בגלל כל סיבה אחרת.

מצב הקונפליקט השני השכיח הוא כאשר ההורים רוצים במעורבות גדולה יותר של הסבתות והסבים בין אם בגלל שהם עובדים הרבה מאוד, בין אם בגלל שקשה להם כלכלית, בין אם שהם מגדלים את ילדם לבד (חד הורים, גירושין, אלמנות), בין אם שהם חסרי ביטחון וכיוצא באלה. הסבתות והסבים, מצידם, לא מעוניינים במעורבות גדולה יותר אולי בגלל שהם רוצים זמן לעצמם, אולי בגלל שהם עייפים מעזרה לילדים, אולי בגלל שיש להם נכדים רבים, אולי בגלל שקשה להם פיזית וכיוצא באלה. שני מצבי קונפליקט אלה גורמים לתסכול, מרירות וכעסים הדדיים. לעתים הקונפליקטים גלויים, “על השולחן”, עם רגשות חשופים עזים. לעתים הקונפליקטים סמויים, עם רגשות מוחבאים אך עזים לא פחות.

קונפליקטים קשים לא פחות יכולים להיווצר סביב תוכן המעורבות של סבתות וסבים בגידול הנכדים. האם להיענות לדרישת ההורים ולתת לילד לצפות במסכים כמה שהוא רוצה, למרות שאנחנו מתנגדים לכך עקרונית? האם להימנע מלתת לנכדינו המתוקים ממתקים כשהוריהם מוחים על כך נמרצות? ומה לעשות כשאנחנו נוזפים בנכדינו על התנהגותם הקלוקלת וההורים כועסים עלינו מאוד בשל כך? וכיצד להגיב כשההורים טוענים שאנחנו “מקלקלים” להם את ילדם כל פעם כשהוא מבקר אצלנו, למשל כשאנחנו מרשים לו ללכת לישון מאוחר ואולי גם בלי לצחצח שיניים? מריבות עזות, מלחמות עולם קשות, עלולות לפרוץ בין סבתות וסבים לבין ההורים בנוגע לסוגיות אלה ואחרות

וקיים עניין נוסף, גדול וחשוב, שלא נכלל בשני הממדים שדיברנו עליהם עד כה – מידת המעורבות ותוכן המעורבות – ושעלול לגרום לקונפליקטים גדולים בין סבתות וסבים לבין הורי הילדים. הכוונה לצרכים רגשיים הדדיים שלא מסופקים, ולפעמים אף נרמסים בצורה גסה, באינטראקציה בין סבתות וסבים לבין הורי הילדים. למשל, לסבתות ולסבים יש צורך שההורים יעריכו את העזרה הגדולה שהם מושיטים להם ולפחות יתחשבו בהם. אומרת הסבתא בצער: “מילא שאת לא אומרת לי תודה על כך שאני מוציאה את הילדים כמה פעמים בשבוע ומטפלת בהם עד שאתם מגיעים מאוחר מהעבודה, על אף שאני סובלת מפריצת דיסק. אבל לפחות לא תיתני לי הוראות ותשאלי אם זה מתאים לי”. להורים יש צורך דומה שהסבתות והסבים יעריכו אותם כהורים ויחזקו אותם. טוענת הבת בכאב:  “למה אני תמיד צריכה לשמוע ממך רק כמה הילדים היו קשים, ואיך הם מתנהגים גרוע, וכמה אני מקלקלת אותם בכך שאני לא מציבה להם גבולות. מה, אין משהו טוב להגיד לי בתור אמא? אפילו שאני ילדה גדולה, אני זקוקה לשמוע את זה ממך”.

חלק שלישי: דרכי התמודדות ראויות עם קונפליקטים בין סבתות וסבים לבין ההורים ומרכיב הגדרת התפקיד

מה נחוץ להתמודדות טובה עם קונפליקטים אלה? סוד העניין הוא להגיע לתיאום טוב של הציפיות. אם הסבתות והסבים יהיו מתואמים עם ההורים במידת המעורבות ובתוכן המעורבות בגידול הנכדים, ואם גם ישכילו להתאים את ציפיותיהם הרגשיות למציאות היחסים, יש סיכוי לסבתאות מאושרת ומספקת עבור כולם. אני מבקש להציע שתי דרכים עיקריות הכרוכות יחדיו בהן אפשר להגיע לתיאום ציפיות זה: הגדרת תפקיד ברורה של הסבתות והסבים והתנהגות תקשורתית חכמה של כל המבוגרים – סבתות וסבים והורי הילדים.

נדון תחילה במרכיב הגדרת התפקיד. כדי שנוכל לתאם ציפיות עם הזולת עלינו לדעת בצורה ברורה מי אנחנו: מה המטרות שלנו, מה חשוב לנו. כשאנחנו ברורים לעצמנו קל יותר להיות ברורים לזולתנו. כאשר הגדרת התפקיד ברורה נובעים ממנה בצורה הכרחית התנהגויות מעשיות הקשורות למידת המעורבות ולתוכן המעורבות. למשל, סבתא יכולה להצהיר: “חשוב לי מאוד לגבש את המשפחה שלנו, הורים ונכדים. לכן, אני מבקשת שתגיעו אלינו פעם בשבוע, כולם, לארוחת ערב. כמו כן, אני רוצה לארח את הנכדים אצלנו לשינה פעם בשבוע או לבלות איתם ביחד מחוץ לבית שלכם”.

הגדרת תפקיד הסבתאות נובעת מהערכים הפנימיים של הסבתות והסבים אך היא צריכה להתחשב בצרכים של ההורים ושל הנכדים. למשל, אם חשוב לי לעזור לילדים שלי, להורי הנכדים, עלי לומר זאת בריש גלי. מצד אחר, אני לא יכול לקבוע בנוקשות שאני מוכן לעזור רק בלבשל/לנקות/לתמוך כספית ועוד. עלי להתחשב בצורך של ההורים בעזרה שיכול להיות להוציא מהגן, לקחת לחוג, לשחק עם הילדים וכיוצא באלה.

אני רוצה לשתף אתכם בדוגמה אישית שלי להגדרת תפקיד הסבאות, שיכולה לעזור לכם לשרטט את הגדרת התפקיד האישית שלכם. הגדרת התפקיד שלי כסבא מורכבת מארבע מטרות, ארבעה ערכים שחשובים לי: לעזור לילדי בכל דבר שהם זקוקים לו בקשר לגידול ילדיהם; ללמד את נכדיי ואת ילדיי מניסיוני בחיים כשהם מבקשים זאת; לגבש את המשפחה – ילדים ונכדים; וליהנות מתפקידי כסבא, הן בקשר עם נכדיי והן בקשר עם ילדיי, הורי הנכדים. כיצד מטרות אלה באות לידי ביטוי מעשי בסבאות היום יומים שלי? למשל, בקשר לערך של לעזור לילדיי, הגדרתי מראש, עוד לפני שילדיי נעשו הורים, שאקדיש חצי יום בשבוע לכל ילד משעה שיהיה הורה ואני עומד בכך. ילדיי הם במקום הראשון עבורי, על אף שאני אוהב מאוד את נכדיי. אני מעניק לילדיי את עצותיי אך רק בשעה שהם מבקשים זאת ממני. אני טורח לארח את כל המשפחה הגדלה בצורה מהנה, שתגרום להם לרצות להיות ביחד. ואני משתדל ליהנות מהיחסים עם ילדיי משעה שנעשו הורים וכמובן גם מיחסי עם נכדיי.

חלק רביעי: התנהגות תקשורתית חכמה

גם כאשר הגדרת התפקיד ברורה ומקובלת עלולים להיווצר קונפליקטים נורמליים בין סבתות וסבים לבין ההורים וגם בינם לבין הנכדים. התנהגות תקשורתית חכמה יכולה למנוע חלק גדול מקונפליקטים אלה ולעזור לפתור בצורה בריאה קונפליקטים אחרים שנוצרים בכל זאת.

כיצד כדאי לסבתות ולסבים להתנהל בצורה חכמה עם ההורים?

ראשית, לא לשפוט ולא לבקר, אלא לקבל, לתמוך ולפרגן. נכון, זה קשה כשיש לסבתות ולסבים תפישות מאוד שונות מאשר ילדיהם וכשנדמה להם שילדיהם טועים בצורה חמורה ומזיקה. זה קשה שבעתיים כשיש משקעים קודמים בקשר, או שלסבתות ולסבים יש נטייה כללית לביקורתיות. כשילדים, הורי הנכדים, מרגישים שהסבתות והסבים שופטים אותם, הם אינם מוכנים להקשיב להם ואף מגלים כלפיהם עוינות.

שנית, לא לתת עצות, גם אם הן ניתנות מרצון טוב לעזור ולסייע. לסבתות ולסבים ניסיון חיים עשיר והם בטוחים פעמים רבות שאם רק ילדיהם היו מקשיבים להם, חייהם היו טובים יותר, ונכדיהם היו גדלים בצורה בריאה יותר. כשההורים שומעים מהסבתא או מהסבא עצות בלי שביקשו זאת מהם, הם הם מרגישים ביקורת ושיפוטיות ונוטים לדחות את העצות, בלי להקשיב להן. לעומת זאת, כשסבתא וסבא מתאזרים בסבלנות ומשמיעים את העצות בזמן הנכון, כשההורים מתייעצים איתם, עצותיהם נופלות על אוזניים קשובות.

ושלישית, חשוב לא ליצור קואליציות במשפחה. פעמים רבות סבתא וסבא מזדהים עם הנכדים במצוקתם ויוצרים איתם קואליציה נגד ההורים. הקואליציה יכולה להיות גלויה, סבתא וסבא יבואו בתביעה גלויה להורים להיענות לבקשה של הילד. הקואליציה יכולה להיות סמויה, ביטויי רגש לא מילוליים של תמיכה בילד כנגד הוריו. במקום זאת, חשוב שסבתא וסבא ישתמשו בעמדה המיוחדת שלהם במשפחה – מעורבים ולא מעורבים, מבוגרים מכובדים ונחשבים – כדי לעזור להורים ולנכדים לגלות הבנה הדדית. הם יעזרו לנכד להבין את תביעת הוריו ואת קשייהם להיענות לבקשותיו, בלי לנזוף בילד או להטיף לו מוסר. בה בעת הם יעזרו להורים להבין לעומק את צרכי הנכדים ומצוקותיהם, בלי לבקר את ההורים או לשפוט אותם.

כיצד כדאי לסבתות ולסבים להתנהל בצורה חכמה עם הנכדים?

גם עם הנכדים עשויים להתעורר קונפליקטים, ויכוחים, מריבות סביב ענייני משמעת, צורת דיבור, חוקים וגבולות. צורת ההתמודדות של הסבתות והסבים עם קונפליקטים אלה תשפיע גם על יחסיהם עם נכדיהם וגם על היחסים עם ההורים.

ראשית, להעניק חם ואהבה, אך לא להשחית על ידי פינוק-יתר. יש הבדל גדול בין להביא מתנת ניחומים לנכד הגדול בחגיגת יום הולדת לאחותו הצעירה, לבין קניית מתנות מוגזמות עבורו כדי לפצותו. דבר אחד, ראוי, הוא לנחם ילד שבוכה מתסכול כשאינו מצליח במשחק; ודבר אחר, פסול, הוא להציע לו סדרת ממתקים כדי להמתיק לו את ההפסד המר. פינוק-יתר יקשה על מערכת היחסים בהמשך ויעורר ביקורת מוצדקת מצד ההורים.

שנית, להבהיר כללים וחוקים, אך להימנע מביקורת ומהטפת מוסר. מותר ורצוי להציב גבולות להתנהגות בלתי ראויה של הנכדים בבית סבתא וסבא, כמו “אסור לקפוץ על ספות” או “לא נרשה דיבור לא מכבד אלינו”. ואולם, תפקידם של סבתות וסבים אינו לחנך את הילד במקום הוריו ולכן יש להימנע מהטפות מוסר כלליות כמו “איך אתה מתנהג? אתה רוצה שלא יהיו לך חברים?”

ושלישית, ללמד ערכים, להדגימם ולהסבירם, אך לעשות זאת במתינות וללא כפייה. לסבתות ולסביםתפקיד חשוב בלימוד ערכים כמו יושר, נאמנות, מחויבות, אהבת הארץ וכיוצא באלה. ואולם הדרך לעשות זאת אינה על ידי הכרחת הילד להקשיב לנאומים או כפייה עליו להשתתף בפעילויות שהוא אינו מעוניין בהן. הדגמת ערכים והסברתם במתינות יהיו יעילים פי כמה. למשל, הרעיון לקיים טיול רגלי לגיבוש המשפחה הוא רעיון מצוין. אבל אם יש נכד שלא מעוניין בכך בגלל סיבות מגוונות, אין לכעוס עליו או לגעור עליו. במקום זאת, עדיף להסביר את חשיבות הערך, לתת דוגמאות מהעבר המשפחתי, ולקיים את הטיול המשפחתי בלעדי הנכד, עם כל הצער על כך.

לסיכום, ניסיתי במאמר זה להאיר מעט את מורכבות תפקידם של סבתות וסבים בתקופתנו ואת אפשרויות הקונפליקטים בינם לבין הורי הנכדים ופיתרונם. טענתי שתיאום ציפיות טוב ימנע קונפליקטים רבים ויפחית חיכוכים מיותרים. הצעתי שתי דרכים עיקריות להשגת תיאום זה: הגדרת תפקיד ברורה של הסבתות והסבים המשלבת נאמנות לערכים פנימיים יחד עם התחשבות בצרכים של ההורים והנכדים. כמו כן, התנהגות תקשורתית חכמה שלהם הן כלפי ההורים והן כלפי הנכדים. אז בהצלחה ובהנאה, סבתות וסבים יקרים בגידול נכדיכם. מקומכם בגידולם חשוב ומשמעותי.

כְּשֶׁעָצוּב לִי – מאת שלומית כהן-אסיף

אָמַרְתִּי לְאִמָּא: “עָצוּב לִי!”

“לֵךְ תַּשְׁקֶה אֶת הָעֲצִיצִים,” אִמָּא אָמְרָה.

הִשְׁקֵיתִי

וְלֹא עָזַר

הָעֶצֶב לֹא עָבַר.

אָמַרְתִּי לְאַבָּא: “עָצוּב לִי!”

“אָז תָּשִׁיר שִׁירִים,” אַבָּא אָמַר.

שַׁרְתִּי

וְלֹא עָזַר

הָעֶצֶב לֹא עָבַר.

אָמַרְתִּי לְסַבָּא: “עָצוּב לִי!”

סַבָּא לִטֵּף לִי אֶת הַצַּוָּאר,

“סַפֵּר מַה קָּרָה,

אַל תַּחְסִיר דָּבָר.”

וְהָעֶצֶב עָבַר.

 

Share
תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA): עמית, חיים. (2012.) מקומם של סבתא וסבא בגידול הנכדים, [גרסה אלקטרונית].
נדלה בתאריך 11/14/2019 מאתר עמית בעין החורש http://amithaim.com/2018/12/29/mekomam-shel-savtot-vesabim/

2 תגובות על הפוסט “מקומם של סבתא וסבא בגידול הנכדים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *