ריחוק פיזי שומר חיים; ריחוק חברתי הורס את החיים.

בלי לשים לב ועם לשים לב, אנחנו לא רק שומרים על מרחק פיזי אחד מהשני כהוראת הריחוק החברתי, אלא גם מתרחקים רגשית אחד מהשני. כתוצאה מכך, קיים חשש גדול שגם בהיעלמות הקורונה, אי שם בעתיד, נמשיך לשמור על ריחוק חברתי הרסני, גם בהיעלם העילה לקיומו.

אהבת? מוזמן לשתף

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

"וזה המזל: שהפחד של האחד, הוא ההצלה של האחר." (רוית ראופמן, לרגל הנסיבות, כנרת זמורה, 2019)

האם אתם זוכרים שפעם, בתחילת מגיפת הקורונה, כשפורסם המושג "ריחוק חברתי" ביקשנו להחליפו במושג המדויק יותר "ריחוק פיזי"? לצערי המושג "ריחוק חברתי" שגור היום ללא עוררין על ידי כולנו. אנחנו בטוחים שאנחנו משתמשים בו בהוראתו הצרה בלבד, ריחוק פיזי, אבל איננו מודעים לכך שפעמים רבות אנחנו מתנהגים על פי הוראתו המלאה: ריחוק חברתי. אנחנו לא רק שומרים מרחק פיזי אחד מהשני, אלא מתרחקים רגשית אחד מהשני. כשאנחנו שומרים מרחק פיזי מאחרים, אנחנו לא עושים זאת מרצון נאצל להגן על האחר, אלא מרצון הישרדותי להגן על עצמנו, המונע מפחד עמוק, קמאי, שהאחר הוא מפיץ מחלה בפוטנציה. הזולת – שכננו, ידידנו, ובוודאי מי שזר לנו – הוא אויב סמוי, נושא נגיף מאיים, שעלול להדביקנו במחלה מפחידה. בצורה קלה יותר, רציונלית יותר, אנחנו גם מפחדים מאפשרות הבידוד, המוצדק או הלא מוצדק, שיכפה עלינו אם נהיה במגע עם חולה מאומת, ומעדיפים, לכן, לא להיפגש ככל האפשר עם אנשים. וכך, בלי לשים לב ועם לשים לב, אנחנו מתכנסים בתוך עצמנו: בזוג, במשפחה הגרעינית, במספר קטן של חברים קרובים. וזה מסוכן והרסני.

בטווח הקרוב, ריחוק חברתי גורם לנזקים רגשיים אישיים. רבים מרגישים בחסרונם של מגעים חברתיים, בין אם אלה מגעים חברתיים פשוטים – חילופי דברים קצרים מחייכים בדרך; מפגשים סתמיים של שתיית קפה, צחוקים והחלפת דעות – ובין אם אלה מפגשים חברתיים מורכבים יותר: שיחה עם חברים ותיקים במפגש רעים אינטימי, החלפת דעות ורגשות על מה שחשוב ועל מה שכואב. יש שמרגישים עקב כך דכדוך קל ויש שמרגישים תחושות דיכאון של ממש. הבדידות שכופה הקורונה על זקנים, על חולים, על אנשים שבדרך כלל חסרים מערכת תמיכה חברתית – אינה פחות קשה מסימפטומים גופניים מזיקים של הקורונה.

יותר ויותר אנשי מקצוע מבליטים את המחיר הרגשי והבריאותי שאנחנו משלמים בעקבות הריחוק החברתי. במאמר מבריק (הארץ, 24.9.2020) מתאר ד"ר אמיר מנדל, פסיכיאטר, את הפן המפלצתי, לדבריו, של ההנחיה לריחוק חברתי: "בידוד הוא גורם דחק קיצוני. גם הציות החלקי להנחיה — צמצום המגע עם בני משפחה, חברים ואפילו מכרים מזדמנים; צמצום התכנסויות המוניות, על ההתרגשות וההתעלות שהן מספקות לעתים, יוצר מצוקה עזה." ד"ר אמיר מנדל מדגיש: "הסיסמה הנוראה שנטבעה כאן בראשית ימי המשבר, "מפגשים הם סכנת חיים", מסמנת בעיקר את אובדן העשתונות שתקף את אלה שניצבו ליד ההגה בראשית הסערה. סכנה גדולה טמונה דווקא בבדידות."

השפעות הבידוד החברתי מורגשות במיוחד בקרב אלה שלפי ההנחיות נדרשים לו במיוחד, בני הגיל השלישי, אבל לא רק אצלם. למשל יתכן שהעלייה הגדולה שאנו חווים בזמן האחרון בגירושין ובפרידות בין בני זוג, היא גם אחת מתוצאותיו ההרסניות של הנחיית הסגר החברתי. אחרי דיווחים על הידוק הקשר הזוגי בסגר הראשון, נראה שהשהות האינטנסיבית והממושכת של בני זוג ביחד, ללא איוורור חברתי, הגבירה מאוד את הלחץ הזוגי, במיוחד אצל זוגות שממילא היו אצלם חריקות ובקיעים ביחסים.

במחקר ישראלי המתבצע בימים אלה על ילדים תלמידי כיתות ה' עד י"ב גילו החוקרים עלייה מובהקת בתסמינים של חרדה ודיכאון (ידיעות אחרונות, 16.10.2020). במחקר התגלתה ירידה מובהקת בהשוואה לתקופה שלפני הקורונה בשימוש ברשתות חברתיות וילדים רבים דיווחו על תחושה הולכת וגוברת של בדידות.

ומה יקרה בטווח רחוק יותר, ביום שאחרי הקורונה? האם נמשיך לחשוש מאנשים או שנחזור ליחסים חברתיים שהיינו רגילים להם לפני הקורונה? להערכתי קיימת סכנה ממשית שנזקי הריחוק החברתי של הקורונה יישארו איתנו, גם לאחר היעלמותה. הרגל הופך לטבע שני, במיוחד אם הוא ממשיך להיות מוזן על ידי פחד. והפחד יישאר. בין אם זה הפחד מהופעתה המחודשת של הקורונה ובין אם זה החשש מהופעת נגיף מסתורי אחר. לכן ההרגל להתרחק מאנשים יישאר, גם אם תיעלם העילה לקיומו. כנראה שנחזור לחבק את ילדינו, נכדינו ומשפחתנו קרובה, אבל נמשיך לשמור מרחק מחברינו. נחזור להיפגש עם אנשים בנסיבות הכרחיות – עבודה, קניות, בילוי – אבל נמשיך להירתע מהם במצבים לא הכרחיים. נזמין לביתנו רק את מי שהוא קרוב אלינו, אבל נימנע מלהזמין את מי שאנחנו לא חייבים. המרחק הפיזי, שכנראה נמשיך לשמור אחד מהשני כחלק מלקחי המחלה, יהיה סימן למרכז ההישרדות במוחנו להמשיך לשמור על מרחק חברתי, כלומר להימנע ממגע בין אישי ככל האפשר.

וזה מסוכן. ממצאי מחקרים מלמדים על החשיבות הגדולה של קשרים חברתיים מגוונים לבריאות נפשית ואף לבריאות פיזית. כך למשל, פרופסור ג'וליאן הולט-לנסטאד (Holt-Lunstad) מאוניברסיטת בְּריגאם-יאנג ביוטה ארצות הברית, שערכה מחקרים רבים בנושא הבדידות, מדגישה את חשיבות המגוון של מערכות יחסים עם סוגים שונים של אנשים. בראיון עם איילת שני ("הארץ" 30.9.2020) היא אומרת: "הגיוון במערכות יחסים ובתפקידים חברתיים, לא זו בלבד שהוא מאריך את תוחלת החיים, הוא גם משפיע על בריאותנו בדרכים רבות נוספות — למשל, עמידותנו לווירוסים… יש מחקר של אוניברסיטת קרנגי מלון, שמצביע על כך שלאנשים עם קשרים חברתיים רבים ואיתנים יש מערכת חיסונית טובה יותר, והם עמידים יותר בפני וירוסים של הצטננות, בעוד שאנשים עם מעט קשרים חברתיים פגיעים יותר, במידה משמעותית".

האם יש משהו שניתן לעשות עכשיו כדי למנוע את נזקיה החברתיים של הקורונה בהמשך?

זה פשוט: כדי לא לפתח הרגל של התרחקות חברתית, שאחר כך יהיה קשה מאוד לשנותו, עלינו לוודא שהוא לא יתפתח עכשיו! עלינו להתאמץ לשמור עכשיו על קשרים חברתיים מגוונים, ולא לדחותם לאחר מכן, "כשהקורונה תעבור". יתכן שהקשרים החברתיים יהיו מצומצמים יותר, יתבצעו בדרכים יצירתיות ומוגנות, אבל הם יתקיימו. כך נשדר למוחנו את המוטו המבריא: ריחוק פיזי שומר חיים; ריחוק חברתי הורס את החיים. ועדיף ניסוח חיובי יותר: ריחוק פיזי שומר אותנו בחיים; קרבה חברתית מאפשרת לנו לחיות את החיים. וכך יש סיכוי טוב שגם בתקופה קשה זאת נשמר הרגל חברתי חשוב, ונימנע מנזק רגשי עכשיו ומנזק חברתי בהמשך.

"וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ". (דברים ד' טו')

לצפייה במצגת בסיסית של ההרצאה:

סוף המאמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רוצים לקרוא עוד?

לקבלת טיפים ומידע בנושאי משפחה, חינוך, קהילה וארגונים השאירו פרטים:

מאמרים בנושא מנהיגות בקהילה שיכולים לעניין אותך:

ריחוק פיזי שומר חיים; ריחוק חברתי הורס את החיים.

בלי לשים לב ועם לשים לב, אנחנו לא רק שומרים על מרחק פיזי אחד מהשני כהוראת הריחוק החברתי, אלא גם מתרחקים רגשית אחד מהשני. כתוצאה מכך, קיים חשש גדול שגם בהיעלמות הקורונה, אי שם בעתיד, נמשיך לשמור על ריחוק חברתי הרסני, גם בהיעלם העילה לקיומו.

אל תתנו לַפַחד לנהל אתכם!

מעגל פחד מקיף אותנו, נמצא בתוכנו, ומשפיע לרעה על התמודדותנו עם נגיף הקורונה, בכל הרמות. פעמים איננו מודעים לו, אך אנו מתנהלים על ידיו. במאמר מוצעות שתי הצעות מעשיות כיצד להשתחרר ברמה האישית מהתנהלות מונעת פחד ולהחליפה בהתמודדות המבוססת על שכל ישר והגיון בריא.

לרצות באמת – כמה זה קשה!

בתהליך חינוכי ארוך ולא הכרחי ילדים לומדים להדחיק את רצונותיהם הטבעיים. הם מתרגלים לְרַצות במקום לִרְצות. כאנשים מבוגרים אנחנו ממשיכים להדחיק את רצונותינו האמיתיים. כיצד נדע מה אנחנו באמת רוצים? וכיצד נצליח להרשות לעצמנו לבטא רצונות אלה? על כך ועוד במאמר.