הדרכת הורים בגישת המנהיגות ההורית נשענת על ארבעה עוגנים תיאורטיים, המשקפים גם שלבים בדרכי המקצועית. במאמר זה אתאר את עוגן הפסיכולוגיה החינוכית ואדגיש את השלכותיו להדרכת הורים בגישת המנהיגות ההורית.
למדתי לימודי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית של הילד באוניברסיטת תל אביב. לימודים אלה הכשירו אותי לתפקיד של פסיכולוג חינוכי, ועבדתי כשתים עשרה שנים בשרות פסיכולוגי חינוכי. פסיכולוג חינוכי מתמחה בטיפול בילדים במסגרת המשפחתית והבית ספרית, תוך התמקדות בהבנת תהליכים רגשיים והתפתחותיים בקרב ילדים ובני נוער. פסיכולוגיה חינוכית עוסקת בקידום הבריאות ולא בריפוי החולי. ההתמקדות היא בחקר התפתחות הילד ובתהליכי הלמידה שלו תוך התייחסות לסביבת הילד. הילד נתפס כחלק ממערכות חברתיות שונות, ביניהן המשפחה, בית הספר, הקהילה ועוד. תפקיד מרכזי של הפסיכולוגים החינוכיים הוא עבודה מערכתית בתוך בית הספר ובגן הילדים, במטרה לקדם את רווחתם הנפשית של הילדים בתוך המסגרת החינוכית.
לעוגן הפסיכולוגיה החינוכית השלכות מרחיקות לכת על האמונות והתפישות הבסיסיות בהדרכת הורים בגישת המנהיגות ההורית.
ראשית, לסמוך על הורי הילד שהם, ההורים, מכירים היטב את ילדם, על אף שלא תמיד הם יודעים לנסח נכון היכרות זאת. הביטוי המעשי של תפיסה זאת בהדרכת הורים הוא בתחקור מפורט ואמפתי של ההורים. בעזרת סקירה מדוקדקת של סדר היום ודרך ההתנהלות במשפחה, ובאמצעות הקשבה מלאה לדיווחי ההורים, נעזור להורים לחשוף את המידע שיש להם, ולנסחו היטב. האם אתם מרגישים שכאשר אתם מתחקרים הורים אתם סומכים עליהם? אם כן, זה מצוין. אם לא, יש לכם מה להשתפר. כמובן, שלעתים, תוך כדי תחקור ההורים, נגלה מידע שההורים לא שמו לב אליו, או שאינם מייחסים לו מספיק ערך, ואנחנו נאיר עליו ונייחס לו ערך. למשל, אנחנו עשויים לגלות שהילד עם קשיי השינה נרדם באופן קבע במיטת הוריו, עובדה שכנראה הודחקה על ידי ההורים. או למשל, ההורים יתארו בפירוט את התנהגות הילד המתעצל בלימודיו, ואז עלול להתעורר אצלנו חשד לאפשרות של ליקוי למידה, כשההורים יספרו על קשיי קשב כלליים שיש לילד ועל רגישות גבוהה שלו לגירויי רעש סביבתי.
שנית, להאמין שהורים פועלים ממניעים בריאים ורצונם הבסיסי הוא להיטיב עם ילדם, אף כי פעמים רבות הם מותשים בתפקידם ומרגישים חסרי אונים. הביטוי המעשי לכך בהדרכת הורים הוא שבחירת מטרות ההדרכה וסדר העדיפויות שלה נמצאים לגמרי בידי ההורים. מדריך ההורים עוזר להורים להגדיר את מטרותיהם, מה שפעמים רבות קשה להם. במקרים מסוימים הוא יכול להציע להם מטרות ראויות, אך בסופו של דבר ההורים מחליטים איך לחיות את חייהם, מה ראוי ומה לא ראוי במשפחתם. זהו לא עניין מובן מאליו, אנו נוטים פעמים רבות להחליף, באופן לא מודע בדרך כלל, את ההורים בתפקידם ולבחור עבורם את המטרות הראויות. אנו מאמינים שראייתנו כאנשי מקצוע אובייקטיבית יותר, נכונה יותר, וזו טעות חמורה. ארחיב על כך במפגש הבא, השלישי, שיעסוק בנושא המטרות בהדרכת הורים.
שלישית, לעודד הורים לפתח תפישה של מניעת בעיות במשפחה, על אף שהם עסוקים מאוד בפתרון בעיות מציקות יום יומיות. הביטוי המעשי לכך בהדרכה הוא שנציע להורים להגדיר גם מטרות מניעה ולא רק מטרות של פתרון בעיות. זוהי השלכה משלימה להשלכה הקודמת. לא להחליט עבור ההורים, אבל כן להיות "ראש גדול", ולחשוב כיצד לעזור להורים למנוע בעיות ולא רק לפתור בעיות. למשל, כשהורים באים בגלל בעיות משמעת עם ילדם המתבגר, בן ה-16, הם מתלוננים שהוא מופנם וגם התקשורת אתו לא טובה. תוך כדי מתברר שהתקשורת במשפחה כולה אינה מספיק טובה: יש הרבה הוראות וכמעט אין שיחות פתוחות. אפשר להציע להורים שבצד המטרה ההכרחית של למידת הצבת גבולות מתאימה לנער בגיל ההתבגרות, כדאי גם לחשוב על מטרה של פיתוח תקשורת פתוחה במשפחה כולה.
רביעית, להעניק להורים ידע התפתחותי מתאים על ילדם, אף כי יש לעשות זאת בעיתוי המתאים ובצורה שתעצים את ההורים. זהו אחד ממקורות הכוח העיקריים של הדרכת הורים: הידע המקצועי שיש בידי המדריך. בגלל חשיבות העניין אביא לכך שתי דוגמאות, אחת ידע מקצועי מתאים לגיל הרך והשנייה ידע מקצועי מתאים לגיל ההתבגרות.
דוגמה בגיל הרך. הורים שמתלבטים לגבי תגובתם לילדם הקטן, שרוצה לעשות הכל לבד, שמרגיש שהכל שייך לו, שמבקש מחמאות בצורה מוגזמת. הם חוששים מהתפתחות התנהגות לא מרוסנת וגאוותנית ומרבים לכעוס עליו ולהוכיחו. הם נרגעים, כשהם שומעים הסבר פשוט על תחושת הכל יכול של הילד, הנקראת בשפה המקצועית אומניפוטנטיות (Omnipotens , מלטינית "כל הכוח"). תחושת הכל יכול היא חלק מתהליך ההתפתחות הנורמאלית של הילד. היא מעניקה לילד הקטן אשליה של חוזק, יכולת גבוהה, מרכזיות בעולם, שעוזרת לו לפעול בבטחה במציאות שהיא, פעמים רבות, מתסכלת ולא קלה. על בסיס הבנה התפתחותית זאת אפשר לחשוב עם ההורים כיצד לעזור לילדם הגדל ללמוד להכיר את מגבלות המציאות של העולם שמחוץ לשליטתו, ולחוות את גבולות כוחותיו. כל זאת בלי לדכאו או לפגוע בדימוי העצמי שלו. אפשר ללמד הורים להגיב בצורה מתונה ויחסית לביטויים טוטאליים של הילד כמו "נכון שאני הילד שאתם הכי אוהבים?", ו"אני הכי חזק ויכול להפיל את הבית שלכם". הם יכולים לומר למשל: "אתה מאוד מיוחד עבורי", במקום "אתה הכי מיוחד"; או "אני אוהב אותך מאוד", במקום "נכון, אני אוהב אותך הכי בכל העולם". כך הם יתנו לילדם תחושה מציאותית יותר של עצמו ושל יחסיו עם העולם, ועדיין יחזקו אותו ויעודדו אותו.
דוגמה בגיל ההתבגרות. הורים רבים לילדים בגיל ההתבגרות מגיעים להדרכה כשהם מוטרדים מהמתבגר שלהם ש"לא עושה כלום ו"רק רובץ בחדר כל הזמן". "מה יהיה אתו?" הם תוהים, "איך הוא ילמד להסתדר בחיים? איך ידע לקחת אחריות?" נוכל להרגיע את ההורים על ידי שנספר להם על תפישת גיל ההתבגרות כמורטוריום. מורטוריום הוא מושג מתחום הכלכלה שמשמעותו ארכה, שמיטת חובות. מורטוריום של גיל ההתבגרות פירושו התייחסות סלחנית לאי כיבוד חובות, ולהתנסויות שונות כחלק מפיתוח הזהות של המתבגר. על פי תפישה זאת, שהיא חלק מתפישת השלבים של הפסיכולוג ההתפתחותי הנודע אריקסון, בגיל ההתבגרות על המתבגר לעבד ולגבש את כל המידע שצבר מהשלבים האחרים על-מנת לגבש לעצמו את האישיות ואת המיניות הרצויה לו. זה קשה ודורש זמן. לכן בתקופה זו מקבלים המתבגרים חופש להתנסות בתפקידים חברתיים ואישיים שונים, כאשר רק חובות מעטות מוטלות עליהם. לאחר שמיעת הסבר זה אפשר לדון עם ההורים בשאלה המעשית המורכבת כיצד, מצד אחד, יאפשרו לילד את המרחב שלו הוא זקוק בגיל זה בלי לכלות את זמנם בכעס מיותר עליו; ומצד אחר, לא יוותרו על תפקודים חיוניים במשפחה ובחיים.
